טקסט: דריגה מסנובה לאודומיה הופיעה מולי בתלבושת אלמוגים בוהקת, כמובן, מתוך קולקציית האביב של אמיליו פוצ'י, שעדיין לא מיוצגת בבוטיקים ממותגים. לדעתה, צבע אוניברסלי אלמוגים שמתאים לבלונדיניות וברונטיות, חובבי שיזוף מוזהב, ולהיפך, לבעלי חיוור עור אריסטוקרטי. "אני כבר מתחיל למכור את הקולקציה לבדי!", מתבדח סיגנורה פוצ'י.
לאודומיה, טיילת בדרך כל כך מעניינת. הם התחילו במדע המדינה וסיימו כיו"ר ומנהל התדמית של אמיליו פוצ'י. איך אתה מצליח?
לאודומיה: צריך להיות פתוח לאפשרויות וקשיי חיים חדשים. אל תאחז בדבר אחד אם כוכבים נופלים לרגליך. כמובן שעדיף כשאתה אובססיבי למה שאתה אוהב, אבל מטבעי אני אדם מאוד סקרן, ואני כל הזמן רוצה לגלות.
לדוגמה, אני מעוניין בעולם הטכנולוגיות הדיגיטליות החדשות, אפילו לא הייתי יכול לדמיין מהן האפשרויות בתחום זה! בנוסף, אני מתעניין בגיאוגרפיה ותרבות של מדינות שונות. לא האמנתי למראה עיניי כשראיתי איך דובאי גדלה מאז שהייתי כאן בפעם האחרונה! אני יכול לומר בוודאות: אני לא משועמם שהעולם משתנה ואני משתנה עם זה.
האם קשה להיות לאודומי פוצ'י?
לאודומיה: נושא השם של פוצ'י הוא כבוד גדול עבורי. לא הבנתי זאת מייד. בניגוד לאמונה הרווחת, שום דבר לא ניתן לי סתם כך: הייתי צריך ללמוד המון, לצבור ניסיון לא יסולא בפז, כל הזמן להצדיק את תקוותיהם של אהובים, ובמיוחד של אבי. מצד שני, אם אתה עוקב אחר עצתו של "המנוסה" ועושה הכל נכון, יש לך הזדמנויות פנטסטיות. עכשיו אני מבין זאת עוד יותר. אני לא חושב שאצליח לראות את עולם האופנה שנפתח לפני, אם לא לזכרו של אמיליו פוצ'י. הוא היה בשבילי המורה הראשון, ההשראה והמדריך האידיאולוגי. כמובן שיש לי אחריות עצומה, אבל אם אתה רוצה לשמור על המותג, אתה לא יכול להירגע.
אומרים שאפילו איבדת משקל עבור אביך. האם זה נכון שהוא שלט בדמות שלך?
לאודומיה: כן, אבל לא בגלל שהוא היה כל כך קפדני. מידתיות הצורות הייתה האסתטיקה שלו. אביו אהב וכיבד מאוד נשים, והדמות הנשית עוררה בו השראה לרעיונות מקוריים. אינספור אביזרים היו חלק מחייו. מבחינה טכנית, התאמה היא חישוב סנטימטרים. הנפח הנוסף בקו הכתפיים, החזה, המותניים או הגב ואבי יכול היה להתחיל לזעזע בשקט. היה לו מאוד קשה לעבוד איתי, כי יש לי עצם דקה, ומשקל עודף בא לידי ביטוי באופן מיידי ולא ממש יפה. בנוסף, הוא אהב את התנועה. שחייה וסקי היו חלק בלתי נפרד מחיינו.
המרקיז אמיליו פוצ'י די בארסנטו היה ממשפחת אצולה פלורנטית. כדי לא לפגוע בגאווה משפחתית, כל הבגדים שיצר נחתמו בתחילה על ידי אמיליו, ולכן מותן רחב לא התאים לראש של אבי שרצה שילדיו יהיו יפים ובריאים. האמינו לי, אני לא מדבר על רזון אנורקסי, אלא על גוף חזק, בריא ומטופח עליו בגדים יושבים כמו שצריך. אבי רצה לראות אותי ככה.
האם ירשת מאביו את אהבתו לספורט?
לאודומיה: בהחלט, אני נהנה מספורט. אני אוהבת לשחות, אני יכולה להישאר במים שעות.
בשנת 1949 פתח פוצ'י את הבוטיק הראשון שלו באי קאפרי, משם המשיך ליצור ולעשות רישומים של דגמי בגדים שלא היו קיימים בעבר. ואז הופיעו מכנסי הקפרי המפורסמים שלו, שהפכו מאז לחלק בלתי נפרד ממלתחה אופנתית, לצערי הפסקתי לגלוש לפני מספר שנים בגלל אירוע לא נעים. זהו ספורט מסוכן למדי. עכשיו אני עושה יוגה. אני לא אוהב ללכת לחדר כושר או להשתעמם. אני מעדיף לבלות את זמני הפנוי בטבע.
מצד אחד, אביך, מצד שני, מסייה ז'יבנשי, שעבדת איתו בצעירותך. ספר לי איך שני האנשים השונים והמוכשרים בטירוף האלה השפיעו עליך?
לאודומיה: לא נשאלתי לעתים קרובות על התקופה בחיי! עבודתו וחייו של אבי, אולי, הפכו מכריעים עבורי בבחירת מקצוע. עכשיו, כמו שמעולם לא, אני מרגיש אינטימיות איתו ומתנהג באופן לא מודע כפי שהיה עושה. אני אגיד לך סוד: הלכתי לעבוד אצל הוברט דה ז'יבנשי, כי כבר לא יכולתי לעמוד בלחץ שנתקלתי בו כל יום בחברת אבי. אמרתי לו: "אבא, אין לי כוח. איתך אני לא יכול להירגע, נמאס לי משעות עבודה ארוכות. אני צעיר, אני רק בן 25!" כדי לעזור לי, הוא החליט לשלוח אותי לפריס להתאמן עם ג'יבנשי. ו"עבור תרגול "פירושו שהם לא ישלמו לי. בנוסף, לא הייתה לי תמיכה כלכלית מההורים. החודשיים האלה היו קשים להפליא, אבל בסופו של דבר עבודתי לא עברה לשווא, והציעו לי עבודה בסניף ז'יבנשי. עם השנים הבנתי שאני בר מזל מספיק ללמוד מהטובים ביותר. שני האנשים הללו עמדו במקורות האופנה המודרנית והיו חסידים של "בית הספר הישן". בביטוי זה אני מתכוון לעיצוב ויחס אליו. אבי היה בעיקר אמן ניסיוני, והוברט קוטייר, כלומר לפני שעשה סקיצות בעיפרון, הוא התחיל לעבוד עם בד, ותמיד על הדגם. שניהם נבדלים זה מזה באופן קיצוני וממעצבים מודרניים. כיום, בגלל העידן הדיגיטלי ואורח החיים "המהיר", העבודה עם בדים מתרחשת בשלב האחרון. אצלם ההתאמה הייתה מלכתחילה. גם הוברט וגם אבי היו בעלי עסק משלהם, הם
פוצ'י, כנסיין מטבעו, הציג בפני העולם צבוע במשי, צבעי "קלות דעת", דפוסי הבעה ומתיחה פלרטטנית היו בעלי כישרון, חזון והתמדה. הם היו חולמים אמיתיים, וכל אחד מהם הקפיד על הפרטים הקטנים ביותר. הוברט התקשר אלי פעם באמצע הלילה ושאל כמה מעילי גשם מכרנו באותו היום. לא יכולתי להבין מדוע הוא צריך לדעת זאת, אך הוא הבהיר לי כי תשומת הלב לפרטים הקטנים היא הדבר החשוב ביותר בעסקים.
כשחזרתי לעבוד באמיליו פוצ'י, אבי ביקש ממני לפתוח את דלתות הבוטיק בכל בוקר. הוא הסביר זאת באומרו שאם אני יכול ללמוד כיצד לקבל אנשים ולקבל עמדה נכונה, זה יעזור לי להבין טוב יותר את צרכי הלקוחות. אבי יכול למכור כל דגם מהקולקציה, כי הוא ידע "לקרוא" לקוחות, כמו ספר פתוח. והוא שמח לראות כל אורח, ללא קשר לגיל, למצב חברתי וליופי.
האם לדעתך הסגנון של מעצבים מודרניים שונה מאוד מאופנת "בית הספר הישן" הרחוק?
לאודומיה: כשאני רואה ילדים, כמובן, מאוד שאפתניים, עם ניצוץ בעיניים ועם תעודות תואר שני שרוצים לטבול את עצמם בתעשיית האופנה עם הראש, ראשית אני שואל אותם מה הם יכולים לעשות במו ידיהם. באיטליה פריטי יוקרה נתפסים כיצירות אמנות שנוצרו בעיקר בעבודת יד. ה"מותג "הוא לא הדבר החשוב ביותר, המיומנות בה נוצר הקולקציה חשובה הרבה יותר. מעניין עוד יותר הוא סיפור יצירתו של אלמנט כזה או אחר באוסף. בסופו של דבר הלקוחות תמיד יכולים לשאול את עצמם: "מדוע אנו משלמים כל כך הרבה על הדבר הזה?" נראה לי שמעצבים מתחילים צריכים לחזור למקורות תעשיית האופנה, לשאוף יותר חיים, יותר נשמה לעסקים שלהם. "לוקס" הוא לא כמה שווה המותג שלך, אלא איכות העבודה שלך, כנות גבישית ללקוחות והגנה על זכויות חברתיות של עובדים.
קול חזק של מדען פוליטי נשמע בדבריך!
לאודומיה: כן, אבל זה נכון! כשאני קורא על עבודות ילדים או שריפת מפעלים בבנגלדש, אני נבהל. המצב הזה עם בתי אופנה מודרניים מדאיג אותי מאוד.
כריסטיאן לקרוקס, מתיו וויליאמסון, עכשיו פיטר דונדס ... מה עשה כל אחד מהמעצבים האלה למען המותג?
לאודומיה: אני מכבד מאוד את כל אחד מהם, מכיוון שהשקעת הזמן והרעיונות המקוריים שלי בעסק של מישהו אחר קשה הרבה יותר. יתר על כן, כאשר בתו של מישהו עוקבת מקרוב אחר עבודותיך. אבל אני מנסה להסתכל על עבודתם בלב פתוח, להניע ולתמוך בכישרון שלהם. הייתי רוצה לראות אותם באותו מישור כמו ההיסטוריה של בית פוצ'י, אך יחד עם זאת מעניקים חופש יצירתי מוחלט.
האם אתה חוזר לעתים קרובות לארכיונים של אמיליו פוצ'י?
לאודומיה: גלישה בארכיונים היא משימה מאוד אחראית וקשה עבור המעצב. הארכיונים מספקים תובנה לגבי מורשת המותג, אך בכדי שהמותג "ינשום" וימשיך לחיות, יש צורך במושג רענן. לכן אני רוצה שמעצבים יגלמו רעיונות הרלוונטיים כיום. אבי כבר עבר את פלח חייו, ועם עזיבתו נסגרה אבן דרך מסוימת בתולדות הבית.
פיטר דונדס באמת הקים חיים חדשים בבית. איך אתה שולט בעבודותיו?
לאודומיה: כדי להבין כיצד לעבוד טוב יותר עם פיטר, אני מקדיש זמן רב לחקר מגמות מודרניות ובתי ספר לעיצוב. מצאנו במהירות שפה נפוצה. אני מכבד אותו כמעצב, ומעניין אותי לעבוד איתו. גם אם אני לא אוהב כמה מהרעיונות שלו, אני נותן לו בחירה, כי הוא אדם יצירתי, ואנשים כאלה זקוקים לחופש. כפי שמראה הניסיון, הוא רואה את השוק למספר שנים רבות, מכיוון שלעתים קרובות הוא קובע טרנדים שעוברים מעונה לעונה. אני מקבל תפקיד של אסטרטג.
אני רוצה להבין איזו תמונה של אמיליו פוצ'י אנו מעצבים, ואם מדובר בהדפס או במרקם חדש הראוי לבית, אנו מוסיפים נוסחה זו ל" DNA "של המותג וממשיכים הלאה.
הבאת לדובאי פריטים בלעדיים מקולקציית אביב-קיץ. ספר עליה מעט.
לאודומיה: הקולקציה מכילה מוטיבים של גרפיטי רחוב, יחד עם סמלי הכת של כתר פוצ'י, הדפסי אפריקה ומספר 1947, סמלי לבית, זו השנה בה אבי יצר את אוסף הבגדים המוכן. פיטר אסף את כל ה"מרכיבים "האלה מהעבר והפך אותם שוב לרלוונטיים. אני חושב שזה מבריק! לדוגמה, פיטר הציג את האותיות הכחולות הפסיכדליות מהארכיונים בפרשנות חדשה, ותירגם לסגנון שיקי רחוב.
אתה נוסע לעתים קרובות. האם תוכל לתת לקוראים שלנו עצות מעשיות כיצד לארוז תיק נסיעות?
לאודומיה: אני תמיד מביאה נעליים שחורות, חולצה שחורה, קרדיגן שחור ומכנסיים שחורים. קל מאוד לשלב אותם עם בגדים ואביזרים צבעוניים. לפעמים מתווסף לערב זה תלבושת ערב, כמו שמלת קוקטייל וצעיף. אני אוהבת לעצב דברים בגזרה פשוטה עם הדפסים צבעוניים של אמיליו פוצ'י. לבי מיד מתחמם מהמחשבה שאבי תמיד נמצא איתי.
פיטר דונדס נתן לבית רוח נוספת, והוסיף רלוונטיות לצלליות ושיק הרחוב של המורשת האריסטוקרטית של המותג. כמו בעבר, קיים מגוון אקלקטי בחומרים וצורות, ובצבעים, בהירות וקריאה לפעולה
