צילומים: אירינה איבנובה
פעם בילדותי פשוט נמאס לי על החלקה על דמות, במיוחד על החלקה על זוגות, ועם יראת כבוד דבוקה למסך של טלוויזיה בשחור לבן, משם שדרנו שדרני הטלוויזיה המרכזיים על תחרויות ועל צבעי התלבושות של המחליקים. אבל מכיוון שפשוט לא היה מספיק זמן על הקרח בלוח הזמנים העמוס שלי, "התגלגלתי" על שטיח טורקמני גדול בסלון ודמיינתי את עצמי כקטרינה גורדייבה, מבצעת את כל האקסלים האלה, מעילי עור הכבשים והלוץ, שהתשוקה להם נעלמה עם ילדותי.לראשונה ראיתי איור החלקה וריקוד על קרח כמעט 20 שנה אחר כך, ולא איפשהו ברוסיה מכוסה שלג, אלא במדינת ארגז החול של איחוד האמירויות, בזירת הקרח של מחנה הספורט שייח 'זייד, שם הגיע "הכוכב" להופיע הצוות של איליה אברבוך עם הסימפוניה הקרח שלו.
הרגשתי פשוטו כמשמעו את כל הסמכות של החלקה על דמויות בעור, כאשר טטיאנה נבקה מיהרה במגלשת מחממת כמה צעדים ממני. באופן יציב, גבוה, יפהפה, היא טסה מול אפי במהירות של מכונית טובה, מסנוורת אותי בפירור של קרח ואיזה כוח נשי. משום מה חשבתי מיד שאם במקרה נתקלתי בזה על הקרח, הסיכוי להישרדות של תרנגולות כאלה כמוני היה מינימלי.
העובדה שבחלק החלקה על דמות וריקודי קרח הכל קורה בצורה בוגרת, וזה לא רק פרויקט מבדר של ערוץ 1, אלא ספורט אמיתי, זה התברר מהדקות הראשונות של הופעת המחליקים. אולי הגודל הקטן של האולם היה מסודר לזה, אולי העובדה שהרוב המוחלט של הקהל מעולם לא ראה סקי בשידור חי, אבל כולנו רעדנו קולקטיבית כשאגודין וסלוצקיה התפכחו וחזרו בהצלחה לקרח, בעוד אלכסנדר אבט המצחיק עשה ג'אגלינג כמעט על קרח . פתחנו ביחד את פיותינו בהתפעלות כשמקסים מרינין הרימה את טטיאנה טוטמיאנינה על זרוע מושטת, והדוברת שלה טטיאנה נבקה ורומן קוסטומארוב ביצעו במקביל כמה דמויות מדהימות במהירות גבוהה. כמעט בכינו כשמרגריטה דרובאצ'קו ופובילס וונגאס כמעט נסקו בהתקף של ריקוד לירי, אבל כשאלכסיי טיכונוב לקחה את מאשה פטרובה הזעירה ליד להבי החלקה שלה והתחלנו להסתובב סביבנו סביבנו, עצמנו את עינינו וכמעט איבדנו את רגשותינו, מחשש שהיא לא תעבור מכה בקרח.
אבל הכל עבר חלק והכי חשוב, מרהיב בצורה יוצאת דופן! נהדר, מקצועי, בלתי נשכח! הקהל מחא כפיים למחליקים, הודה למארגנים ולנותני החסות בהיעדר נוכחות, סוכנות הנדל"ן של דובאי, מכון הפרווה צזרי פרווה, סטודיו להדפס דיגיטלי וסלון היופי אניגמה, שסייעו להופעה להתרחש למרות המשבר הכלכלי העולמי והפחתה אדירה בעלויות הפרסום.
הצד השני של החלקה על דמות התגלה לי כאשר במערכה השנייה רצתי עם מצלמה ליד היציאה לקרח. איליה אברבוך שתק באופן מסתורי, רק חייך אל הקמטים סביב עיניו. לשה יגודין, לאחר שהחליק על מספר עם חיוך על פניו, הניח כיסויים על להבי הגלגיליות שלו, התכופף לשניים מהכאב ונכנס צולע רע לחדר ההלבשה. אירינה סלוצקאיה בכלל לא הייתה ילדה שמנמנה, כמו שתמיד חשבתי, מסתכלת על ההופעות שלה בטלוויזיה, אלא מתוחה, דחוסה, עוצמתית, עם הקלה ברורה של שרירים, אבל קטנטנה מאוד: הייתי חייבת להסתובב אותה שלוש פעמים כדי לוודא שמולי. זו היא. כל המחליקים שלפני הקרח ואחריהם עלו על הקרח נראו שונים לחלוטין מאשר לפני הקהל: שמחו בכנות מההצלחה של כל אחת מההופעות שלהם, הם נרגעו מעט ונראו עייפים בצורה בלתי רגילה.
כפי שהתברר אחר כך, אברבוך ושות '. הגיע לדובאי רק כמה שעות לפני המופע, נשאר בשדה התעופה לשליטה, ואז נסע מדובאי לבירת איחוד האמירויות, ויותר מ -150 קילומטרים, ואז התברר כי אין איכות אור וקול רגילה באתר. ולמרות זאת, קליפ שלם של ספורטאים מפורסמים בתנאים כמעט ספרטניים, החלק את התוכנית במלואה, בשל מיומנות אישית וקסם, והעניק לקהל בדיוק את מה שהיא ציפתה מ"סימפוניה הקרח ": מופע יפהפה ומקצועי ממנו עוצר נשימה.
ושוב, לא משנה מה, לאחר הנאום, כבר בעשר בערב, הגיעו אברבוך, יגודין, נבקה וסלוצקיה למסיבת העיתונאים, שהתקיימה בצורה מאולתרת, אך עדיין התקיימה, למרות שרק תריסר עיתונאים חיכו למחליקים. שום דבר בסטנדרטים של מוסקבה.
נסעת למדינות רבות ועבדת על קרח שונה. עכשיו הגעת כמעט לארגז החול, במדינה שלא לגמרי מיועדת לספורט חורף. איך אתה אוהב את ההכנה, קרח, כמו כל מה שהועמד לרשותך?
א. אברבוך: היינו מופיעים באמירויות, מוקדם יותר השנה בדובאי. בדיוק ברגע בו סוצ'י נלחם על האולימפיאדה. כעת אנו חוזרים לדבר באבו דאבי, ואנחנו מוכנים לחזור לאמירויות לא פעם. והנקודה כאן היא לא איכות הקרח ויופיו של האולם, אלא התחושה שממתינים לה בקוצר רוח, שיש צורך ביצירתיות שלכם. זה נותן לנו את אותו דחיפה של מרץ כמו הצופים שלנו. חילופי דברים כל כך מוזרים של רגשות חיוביים.
- א. יגודין: אתה יודע, הרבה יותר נעים להופיע במדינות בהן אתה יוצא אחרי ההופעה וחם שם! תודה על ההזדמנות הזו ... ואני גם רוצה לומר שלמרות הגודל הקטן של האולם (ואנחנו רגילים לעשרות אלפי צופים), אותם אנשים שנכחו היום יצרו אווירה כה נעימה שרכבנו בהנאה רבה.
- התוכנית שהבאת לאבו דאבי כבר הוצגה באזורי רוסיה או נעשתה במיוחד לסיור זה?
- א. אברבוך: התוכנית אינה חדשה, הפעלה. אבל העובדה היא שבאופן מסורתי לא רק מחליקים על דמויות, אלא גם גיבורי פרויקט הטלוויזיה "עידן הקרח" מופיעים בו. באביב בדובאי הופענו יחד, אבל עכשיו הם מתאמנים ומתכוננים למופע השבת הבא, כך שרק אנשי מקצוע הגיעו לאבו דאבי. בפעם הבאה אני מקווה שנביא איתנו "כוכבים" מתחילים. נתקלנו כאן בכמה בעיות: המופע שאנחנו מציגים במוסקבה הרבה יותר צבעוני. לדוגמא, האור לא היה כמו שתכננו, ואנחנו לא הורשו להשתמש בפירוטכניקה, שגם מקשטת את הפעולה היטב ...
- א. יגודין: הופענו ביעילות מירבית, כאנשי מקצוע, ואנחנו נוסיף צעד אחר צעד לבידור כדי להשיג את רמת ההופעה ברמה העולמית שהצופים רואים בערים רוסיות.
- אגב, איך אתה מצליח בפרק זמן קצר לא רק לשים את "הכוכבים" על גלגיליות, אלא גם להכין אותם להופעות כה מרהיבות בפרויקט?
- א. אברבוך: לפעמים אנחנו עצמנו לא יכולים לענות על שאלה זו! זו ככל הנראה תוצאה של גמישות עצם מצבם: כשהם מבינים שהם צריכים לעבוד, הראו לקהל משהו חדש בכל שבוע, כשיש מאבק ומיליוני עיניים מסתכלים עליהם, אנשים פשוט נפגשים ונותנים תוצאות מטורפות.
המרכיב השני הוא שמיטב המחליקים, אנשי המקצוע האמיתיים בתחומם, עובדים איתם. וכמובן, הפרויקט עצמו מאוד יצירתי, ותהליך היצירה הזה לוכד אותנו וגם אותם. כאשר "כוכבים" של קולנוע, תיאטרון, טלוויזיה מגיעים אלינו, הם מבינים שזה לא עניין של נקודות, שניות ואלמנטים. זה אלתור, יצירתיות. והיצירתיות הזו כל כך שובה את כולנו עד שאנחנו מתחילים לעבוד יחד על גחמה, ליצור, ליצור, יש מאין, מתוך מוזיקה, מתוך רעיונות, יש מאין. אנחנו לא עושים שום דבר לפי התוכנית, לפי התבנית: לכל ריקוד יש חיים משלו, סגנון משלו. תהליך יצירה זה מכניס אותנו למצב של השפעה קולקטיבית, והתפוקה היא כמעט נס.
- 
כנראה שקשה יותר למחצית ההוגנת של הספורטאים לקחת גברים חסרי ניסיון בפרויקט עידן הקרח מאשר להחליק על נערות חסרות ניסיון?
- ט. נבקה: ברור שזה יותר קשה לנו. ילדה שלפחות איכשהו יודעת לעמוד על סקייטים יכולה להוכיח את עצמה על קרח, במיוחד אם היא קלילה, ישנם אלמנטים פשוטים ומרהיבים שונים. אבל עלינו ללמד למתחילים אלמנטים מורכבים בהתחלה, למשל, תומכים הדורשים לא רק מיומנות, אלא גם כוח פיזי אמיתי. על הפרויקט שמתקיים בימים אלה אירינה סלוצקיה היא הקשה ביותר. בשל העובדה שהיא רווקה, לאירה עצמה אין מושג מה לעשות עם גברים על הקרח. יתר על כן, בן זוגה הגיע לפרויקט רק יום לפני תחילתו. אבל כולנו מצליחים, ולדעתי לא רע.
- אלכסיי (יגודין - עורכת), מה מעורר אותך להמשיך לרכב אחרי פציעה כה קשה, לצאת שוב על הקרח ולעבוד במלוא יכולתו?
לא רק אני נפגע. זה נדיר מאוד כאשר ספורטאי מקצועי עובר את כל הקריירה שלו ללא פציעות קשות. יש לנו אפילו אמירה שאם קמת בבוקר ושום דבר לא פוגע בך, אז כבר מתת. לכן ספורטאים מקצועיים, כולל אני, יכולים להתמודד עם הפציעות שלהם. ומה מניע אותנו ומעורר אותנו? אני חושב שכל אחד מאיתנו עושה את הדבר האהוב עלינו. אנו אנשים מאושרים: העבודה שלנו מביאה לנו גם הנאה וגם הכנסה. ומכיוון שכולנו אנשי מקצוע, אנחנו לא יכולים פשוט לרכוב, כביכול, להתכופף.
- האם המשבר הפיננסי העולמי השפיע איכשהו על ההצגה שלך?
א. אברבוך: לרוע המזל, הפרויקט שלנו באמת השפיע על המשבר. הפרויקט "עידן הקרח" קיים בגלל תמיכתם של נותני החסות, וכעת חלק מהתקציבים קפואים. המצב הבלתי מובן עם הסיכויים להתפתחות המשבר מכריח את נותני החסות להפחית את ההוצאות. עם זאת, המופע יימשך כמתוכנן. יש לנו כל סיבה לאופטימיות.
- א. יגודין: אין חילוקי דעות בצוות שלנו. אין דבר כזה שאחד טוב והשני רע. היינו יחד הרבה שנים ותמיד תומכים זה בזה. בזכות המופע שלך, העניין בהחלקה על איור ברוסיה גדל מאוד. מהן התחזיות לעתיד?
א. אברבוך: אכן, בשנים האחרונות הוקמו ברוסיה מגרשי קרח חדשים וארמונות קרח חדשים. במובן זה, משתנה לטובה, יש מספיק קרח. אך אנו עומדים בפני בעיה אחרת, בעיית כוח האדם: יש פלטפורמות, אך אין מאמנים טובים. הגדולים שלנו - טרסובה, מוסקווינה, משין, נשארים הטובים מהטובים ביותר. אבל שמות חדשים מופיעים בקושי.
- איליה, אתה המנהל וההשראה היצירתית של הפרויקט. היום לא היה לך רצון לצאת על הקרח בעצמך?
- תמיד יש השראה ורצון לרכוב. אירינה (לובצ'בה - עורכת) לא יכלה לבוא: היא בתחרויות עם תלמידיה. אפילו רצינו לפנות כאן חדר בהשתתפותי, אך לצערי איחרנו בשדה התעופה. לכן, היום פעלתי רק כמארח, אני מקווה שמחר אני אצא על הקרח לא רק עם מיקרופון.
למרבה הצער, למחרת, לא איליה ולא צוותו עלו לקרח. הסיור בפרויקט של אירינה לובצ'בה ואיליה אברבוך באבו דאבי הסתיים בסופו של דבר בלתי צפוי: ההופעה שתוכננה לערב ה- 29 בנובמבר בוטלה, למרות העובדה שמאות מעריצי אומנות מחלשי הדמות התאספו בבניין זירת הקרח לקראת תחילת המופע. היה גם אוטובוס עם מחליקים שהיו מוכנים להופיע, אך החליטו לא לצאת על הקרח.
אברבוך הניע את ההחלטה בכך שמארגן הסיור, אלהפה אירועים, לא עמד במלואו בהתחייבויותיו, לרבות הכספים. נציגי אלפאפה אירועים, בתורם, אמרו כי בידיהם היה שכר על העברת הכסף למוסקבה, אך משום מה המחליקים לא האמינו לעיתון זה.
באופן כללי, לא משנה מי באשמתו לא התקיימה ההופעה המתוכננת, אליה הגיעו צופים רבים מאות קילומטרים משם. עצוב שאקורד הסיום של "סימפוניה הקרח" באמירויות הפעם נשמע בקטינה כזאת. נותר רק לקוות שאברבוך ושות 'יסכימו לחזור לאיחוד האמירויות, ואם מעולם לא ראית חווית החלקה על דמות אמיתית, הקפד בוודאות למצוא את ההזדמנות ולחוות את ההופעה: המחזה בלתי נשכח, קסום ומעורר השראה. עם זאת, אפילו בפעם המאה היא תמשיך להישאר מרגשת ללא תחרות.
