כל פסטיבל קולנוע הוא תמיד רגיעה לאוהבי הקולנוע וכתוצאה מכך, מרתון צפיות רב-יומי, לכאב בעיניים, למלאות הרשמים, להתפרצויות רגשיות. פסטיבל הסרטים הבינלאומי של דובאי (DIFF) - האירוע משמעותי ומהנה כפליים, בהתחשב בכך שניתן לראות את סוג הסרטים הפסטיבל באיחוד האמירויות רק כאן. בפעמים אחרות באמירויות מתייחסים לצופה רק עם מוצרי צריכה של קולנוע.
אני לא מבקר קולנוע, ואני יכול רק לשפוט את סרטי התוכנית של הפסטיבל מנקודת מבטו של חובב קולנוע טוב ו"טעים ", שיש לו יותר מתריסר פסטיבלי קולנוע בפורמטים שונים. לדעתי, המהדורה החמישית של DIFF ביססה את המוניטין של שופר איכותי של הקולנוע האזורי במהלך הפסטיבל, למרות שהתוכנית הייתה עשירה ובינלאומית: היא כללה 181 סרטים מ -66 מדינות העולם.
בכוחות עצמי אני מציין ארבעה דברים: התפוסה המלאה של האולמות כמעט בכל מושב, התעמולה האקטיבית נגד מלחמה ואי צדק חברתי, שעברו את הפסטיבל כולו, הצלחת סרטינו הפוסט-סובייטים, ומבחר טוב של סרטים.
העובדה שבמהלך פסטיבל הקולנוע בין התאריכים 11 עד 18 בדצמבר האולמות יתמלאו עד אפס מקום, אפשר היה לצפות, אך השנה מספר הצופים עלה באופן ברור, למרות עלות הכרטיסים. השנה התקיימו שש זירות פסטיבל: ארנה מדינת המסורתית ותיאטרון מדינת (מתחם מדינת ג'ומיירה), בו התרחשו כל בכורות הגאלה, בית הקולנוע של CineStar Cineplex בקניון האמירויות והאמפיתיאטרון במדיה סיטי דובאי, נוספו עם בית הקולנוע הגדול של בתי הקולנוע ב Grand Cinemas בקינפלקס. מתחם פסטיבל סיטי וקולנוע אימקס בקניון אבן בטוטה.
במשך כמה מפגשים, הכרטיסים אזלו מראש. כדי להגיע לאחרים היה צריך לעמוד בתור חי. המסתורי ביותר עבורי היה המצב עם הסרט התיעודי של Chevolution בבימויו של לואיס לופז, שמשום מה כמעט כולם רצו להיכנס, כולל אותי. אולי המהפכן הגדול ארנסטו צ'ה גווארה הוא פשוט אחת הדמויות המפורסמות הבודדות באיחוד האמירויות, אבל את הסרט התיעודי על ההיסטוריה של הצילום המפורסם ביותר שלו היה צריך להונות באמצעות דרכים מרמאות, בלי כרטיס, וכמו בימי קולג ', כשהוא יושב על מדרגות סולם.
נחמד שאנשים לא רק הלכו לקולנוע, אלא גם לא צרכו טונות של פופקורן במהלך הפגישה, לא דיברו בטלפונים הניידים שלהם ונשארו אחרי ההקרנות כדי לתקשר עם במאים, שחקנים ותסריטאים.
באשר לתעמולה נגד מלחמה, היא בוצעה ברמה הנכונה ביותר, בהשפעה הרגשית ובקשר. במהלך שבוע מופעי הפסטיבל, צפיתי באופן אישי בכ- 8 סרטי תיעוד ו -5 סרטי אמנות המספרים כיצד מלחמות משנות חיים, הורסים את חייהם של אפילו אלה שהופיעו לאחר סיומם, וכמה זמן הפצעים לא נרפאים.
בשורת הסרטים התיעודיים של ההקרנה התחרותית של סרטי מדינות ערב, המיוצגים על ידי 15 סרטים, כמעט כולם דיברו על המלחמה. כל סרטי הבמאים מעירק (הפעם הקולנוע העירקי הוצג בפסטיבל על ידי שלושה סרטים בו זמנית), פלסטין, לבנון ואפגניסטן, הם המניפסט של הבמאים שיצרו אותם. סוג של זעקת נשמה, שרבים לא יכולים לשמוע.
סרטים עלילתיים והמלכותיה היו עמוקים עוד יותר, אפילו חזקים יותר. הציורים האלה הם שצריכים להראות לאנשים כדי שלא יהיו מלחמות בעולם: הציורים פשוטים, איפשהו לא לגמרי מקצועיים, אבל מהמסגרת הראשונה עד האחרונה רוויה בכאב ובדמעות. בתוכניות היו לבנונים רבים, פלסטינים, סורים, עירקים ונציגי לאומים אחרים, שבדרך זו או אחרת הושפעו מהמלחמה. בכמה מפגשים אנשים בכו ממש.
אולי התוכניות התחרותיות של הקולנוע הערבי הפכו למשתלמות ביותר, מכיוון שלא כולם יכולים לראות סרטים כאלה, לא בכל מקום ולא תמיד. אבל אתה צריך לצפות בהם, לא בשביל הכיף, אלא ההבנה.
בכורות הגאלה היו גם בזעם של היום. פסטיבל הקולנוע החמישי של דובאי נפתח בבכורת המזרח התיכון בסרט "הביוגרפי" של אוליבר סטון על נשיא ארה"ב ג'ורג 'וו. בוש, שהציג את סיפורו של "דאב-איי" הגדול והנורא ואשר נבדק במדויק על ידי אחד מבקרי הקולנוע כ"נועז אך רחוק. מהשלמות, סרט על הרחוק מאיש השלמות. " הסרט לא כל כך גרוע, אך ברור שהוא לא מבריק והוליוודי מדי.
בנוסף לסטון, סגל מפורסם אחר בעולם היה מיוצג במערך הגאלה - הבמאי הבריטי דני בויל, שהיה מפורסם בזכות הסרט המהולל "על המחט". הוא הביא לדובאי את האחרון שלו, השמיני ברציפות, מיליונר Slumdog, סיפור על יתום מבומבי שהיה במרחק צעד אחד מהזכייה בתוכנית מי רוצה להיות מיליונר, אך בסופו של דבר עמד מאחורי סורג ובריח ומספר סיפור חייו, אשר נתן לו את התשובות הנכונות לשאלות החידון.
עם זאת, המג'יד מג'ידי האיראני נחשב גם לסלבריטאי עולמי. בכיסו יש גם מועמדות לאוסקר. האיראנית המפורסמת הגיעה לדובאי עם קלטת חדשה - הדרמה "שיר הדרורים" (אבז'ה גונז'שק-חה) על נער בשם קארים, שבמקרה מגיע מכפר לעיר גדולה והופך לנהג מונית של אופנוע. הסרט מספר על האופן בו הנפש נלחמת לשמירה על ערכים מוסריים, וכיצד העולם מדכא אותה.
הבמאית הפלסטינית הצעירה נג'ווה נג'אר חושפת את הופעת הבכורה שלה באורך מלא, אל מור ואל רוממן, על המאבק לאהבה ולחופש של אישה פלסטינית המאוהבת בריקודים ובן זוגה, שבשום פנים ואופן לא היה לה בעל. 
ציורי הגאלה של התוכנית המיוחדת של הפסטיבל, התוכנית של הקולנוע האיטלקי (בפוקוס - איטליה), היו מלאים באלימות, בשפה מגונה, סמים ושיבולים אחרים. סרטו של פא רא דה דה של מרקו פונטקורבו, שנחגג השנה בפסטיבל ונציה, מספר את סיפור חייו האמתי של אמן רחוב, האלג'יראי מילו אוקילי, שהגיע לרומניה בשנת 1992, שם החל ללמד קרקס. אמנות המתבגרים. במהלך הסיפור הגיבור נתקל ועובר בעצמו את כל בעיות החיים של בני נוער של מדינה שנמצאת בפרשת דרכים.
הופעת בכורה נוספת של הבמאי הצעיר שנכנס לגלפוקזי - התמונה "עור" (סקין) אנתוני פביאן (אנתוני פביאן), קיבלה בעבר פרסים לסרטים דוקומנטריים. "עור" הוא סרט על ילדה צעירה כהת עור שנולדה משני הורים לבני עור בפאתי דרום אפריקה בשנות ה -50 של המאה הקודמת. לא רק שהגיבורה נפצעה בילדותה בניסיונות מתמידים לסווג אותה כמחנה "לבן" או "שחור", כנערה שהיא מצליחה להתאהב בגבר שחור, והוריה מסרבים לביתה.
נחמד שבקולנוענים לא היו רק בתוכנית, אלא גם בחבר המושבעים. השנה מקום הכבוד בחבר השופטים של תחרות המהר הערבית נערך על ידי במאי הקולנוע, התסריטאי והמפיק המפורסם סרגיי ולדימירוביץ 'בודרוב (בודרוב האב).
לא היו מקומות ישיבה ריקים בהקרנת התמונה של תמונת המשחק הראשונה שביים סרגיי דורטסובוי. הנרטיב הגרמני-שוויצרי-קזחי-רוסי הבלתי מרומז של הקישוטים הבלתי מוסווים של חיי הנוודים בערבות קזח מחאו כפיים לקאן, והריעו לדובאי. בקאן, הסרט "טוליפ" קיבל את פרס תחרות "המראה המיוחד", בדובאי, השחקן אשה קוצ'ינצ'ירקוב, השחקן הצעיר, זכה בפרס על התפקיד הגברי הטוב ביותר.
הישג נוסף הוא הפרס השני בתחרות הסרטים הקצרים באסיה ובאפריקה, שהתקבלה על ידי תמונת הבכורה של במאי הקירגיז אקצהול בקבולוטוב "קם סנאבניז" ("מצליח לנו"), שצולם על ידיו במסגרת פרויקט קורסי הבימוי של 9 חודשים של קרן פיתוח קולנוע בתמיכת הקרן ההולנדית "Hivos". סיפורם הלאקוני של שני נערים חסרי בית, באורך 16 דקות, כבר הצליח לזכות בחמישה פרסים של פסטיבלים שונים ולהפוך לאחד מפורומי הציורים הקולנועיים הנפוצים ביותר בשנת 2008.
ולבסוף, נזכיר את אותם ידוענים שביקרו ב- DIFF 2008, מכיוון שזה אמור להיות כך. השנה זה היה: סיילמה הייק, ניקולה קייג ', אוליבר סטון, ברנדן פרייזר, גולדי הון, לורה ליניי, דני גלובר, אליזה בנט - מהוליווד. Abhishek Bchchan, Sonam Kapoor, Anil Kapoor - מבוליווד, כמו גם עשרות "כוכבים" של הקולנוע הערבי.
חבל שרבים מהציורים המוצגים בפסטיבל אי אפשר לראות במקומות אחרים. ביניהם היו אלה שיכלו להתגאות במקום בכל אוסף טוב.
