מעצבי פנים קוראים לנו לבחון מקרוב את ביתנו ולא להפוך אותו לקולקציה של דברים אקראיים. גם אם כל אחד מהם חמוד ומצחיק. בתכנון של כל אחד, כולל בנייני מגורים, תקף אחד בלתי פוסק תמיד חל - לכל דבר צריך להיות מקום משלו. ואז, אגרטל הלילך שעל חלקה האח, פתאום מתחיל לשלב עם שני זיגזגים לא בולטים בתבנית השטיח ברצפה ועם פמוטי כסף שהורשו מסבתי. כורסאות וספות "לא מתפזרות" באקראי בפינות ואינן משתרעות לקירות, אלא מצייתות לתכנית קומפוזיציה אחת, המשלבת אותן עם שולחן קפה, מנורות ווילונות לכדי שלם אחד, המכונה "הסלון היפה" בביתכם החדש.
כריות, פסלונים וזרי פרחים צבעוניים מתחילים למלא את התפקיד שהוקצה להם, ומניחים מבטאים קלים. ופתאום מסתבר שאפילו כלי שולחן וכלים חשובים. בית מלכותו, לבסוף, מקבל צורה של ארמון, והופך באורח פלא את אדוניו לנסיכים של דם מלכות ... והתמורות האלה, תאמינו לי, שוות הרבה.
