תרגום: נטליה רמר "כשאני מוציא לפועל 65 שנה, אני אשלח מהעמדה שלי לפנסיה" - בדיחות עומאר הבטוחות של עומר, שהוכנו תמיד לקראת סטטוס החיים של שגרירות האמירות לרוסיה.
אכן, קשה למצוא מועמד מצליח יותר לתפקיד זה: בנה של אישה רוסיה ואמירות, שר המדינה הראשון לענייני חוץ של איחוד האמירויות, Safe Gobash, הוא התגלמות חיה של מיזוג שתי התרבויות ויודע בדיוק כיצד להפגיש אותן ברמה המדינית. הביוגרפיה שלו היא למעשה ההיסטוריה האחרונה של המדינה הצעירה, שעליה מדבר בן-האומה באופן בלעדי, בגוף ראשון.
אמי רוסית, היא התחתנה עם אבי בשנת 1968 בברית המועצות. הם נפגשו בלנינגרד, שם התחנך למהנדס *.
* שאלה סבירה היא כיצד, באופן עקרוני, סייפ סעיד גובש, שחי לחופי אמנת עומן, שהייתה אז מושבה בריטית דה-פקטו, נפל לברית המועצות: מהנדס צעיר ומוכשר קיבל מלגה להכשרה מתקדמת מאוניברסיטת בגדאד, שם למד בשנות ה -60. שנים, כחלק מתוכנית תמיכה במדינות העולם השלישי האחים.
נולדתי ביוני 1971 בראס אל-ח'יימה, כמה חודשים לפני הקמת המדינה הצעירה, והייתי הילד השני במשפחה. לאחר שהונף הדגל המשותף של כל הנסיכות על מדינה צעירה עברנו לאבו דאבי. בשנת 1973 אבי הפך לשר המדינה הראשון של איחוד האמירויות הערביות לענייני חוץ. לפני שמלאו לי 6 שנים, לא היה לי מושג מה זה להיות נציג של קהילה מסוימת. הייתי ילדה פשוטה, למדתי לבית הספר ונהניתי מאוד מההורים שלי עלי ואחותי.
כל זה השתנה ב- 25 באוקטובר 1977, כשאבי נורה למוות על ידי מחבל פלסטיני בשדה התעופה של אבו דאבי. כפי שהתברר מאוחר יותר מהחקירה - בטעות.
הוא כיוון לשר הסורי הדאם. חזרתי הביתה מבית הספר, שם חיכה לי המון אנשים - בחליפות ובכמרות. קרובי משפחה, חברים משפחתיים וזרים גמורים התאספו כולם בביתנו. כשהכל נרגע, נדמה היה שהחיים נמשכו כמו קודם. קרובי משפחתנו של אבינו ואבא דאגו לנו. את סוף השבוע בילינו בראס אל-ח'ימה עם בני דודים ולעולם לא אשכח את התמיכה והטיפול בהם.
ובכל זאת, אובדן אביו הפך ללא ספק לאירוע המכונן בחיינו העתידיים. שנתיים, עדיין חיכינו שהוא יחזור, ולא הבנו מה קרה. אובדן זה לימד אותי חמלה, לחוש את כאב האובדן, אפילו זר. והיכולת הזו נותרה איתי לנצח ...
כמובן שהעובדה שאמי רוסית מילאה תפקיד מכריע: היא נתנה לנו מושג על חיים אחרים שאינם ערבית.
בזכותה למדנו כי תרבויות שונות יכולות להתקיים בהרמוניה זו עם זו. מה שחשוב במיוחד, היא פקחה את עינינו לשפה הרוסית "הגדולה והעצומה" ומורשת הספרות הקלאסית הרוסית - מעל הכל, ליאו טולסטוי ודוסטויבסקי. קראתי את צ'כוב, גורקי, אחמטובה, לרמונטוב ופושקין. זה הניע אותי ליצור קרן להענקת מתרגמים לספרות ערבית ואת הפרס הבינלאומי לספרות ערבית.
הביקור הראשון שלי בברית המועצות התקיים בשנת 1977 - הגעתי לאודסה לפגוש את סבי וסבתי. הם הגיעו לשם מריבינסק, משם הגיעה אמי, להיפגש איתנו. ביחד צפינו בריקודי קוזאק, מהם שמחתי לגמרי. ואז, בשנת 1982, הגענו למוסקבה, שם גיליתי לראשונה על לנין. נכון, מעולם לא נכנסנו למוזוליאום. הייתי בן 12, הסתכלתי בכיכר האדומה ולא חשבתי בכלל על פוליטיקה. אבל בהחלט הרגשתי את הקשר שלי עם המקום הזה, למרות שהוא היה שונה מאוד מאבו דאבי.
עומר בטוח GOBASH (AL MARRY)
נולד בשנת 1971 בראס אל-ח'יימה.
הוא קיבל תואר במשפטים ממכללת בוליון (אוקספורד) ותואר מתמטיקה מאוניברסיטת לונדון.
הוא עבד כנספח במשרד החוץ של איחוד האמירויות, ייצג את האינטרסים של המדינה במטה האו"ם בניו יורק. הוא גם הקים את אחת מגלריות האמנות הראשונות בדובאי - גלריה לאמנות של הקו השלישי.
מאז 2008 - שגריר יוצא מן הכלל וממלא כוח ארגון איחוד האמירויות הערביות לרוסיה.
