ראיון אירינה מלקובה ענף הקולנוע באמירויות נולד רק, אך בימים אלה כמעט ללא סקייזר זה יש כוכביו. נפגש: צעיר, אך הרבה מנחה מבטיח MUSTAFA ABBAS אודות הפלימינלי של פליני, ההפרשה של רוברט על מקקה וחשיבות הידע בפסיכולוגיה אנושית.
למרות שמוסטפא עבאס הוא יזם ואיש עסקים מצליח למדי, שהוא הבעלים של קבוצת האגדות (ניהול באנג אולפסן, סלון אבירות ג'נטלמנים, נדל"ן ובתי קפה), הוא טוען שיש לו רק מקצוע אחד - מנהל, שנכתב בכרטיס הביקור שלו כרטיס, המתאר גיבור מצויר מסוים, נראה כמו בלש.
למה אתה ביישן? על מנת לנהל עסק מצליח, יש צורך גם בכישרון ובידע בפסיכולוגיה אנושית.
מוסטפא: אני מסכים. אגב, זה חשוב לשני התחומים - גם לקולנוע וגם לעסקים. אי אפשר לעשות סרט אינטלקטואלי מבלי להבין את הפסיכולוגיה האנושית. בכל סיפור, על הדמויות להשתנות, לעבור ניסויים, לצמוח ולהתפתח. זה קורה גם בחיים.
מה המצב הנוכחי בתעשיית הקולנוע באיחוד האמירויות? למען האמת, אני רק שומע אותך, את תמונתך על סאנסט סטייט ועלי מוסטפא, שירו בעיר החיים.
מוסטפא: כיום באמירויות יש לא מעט במאים מוכשרים, אומרים שיש כמאה מהם, אבל בערך 6-7 בחורים מצליחים עולים לי בראש.
ומתי התחלת לעשות סרטים בעצמך?
מוסטפא: הייתי בן 12 כשהתחלתי לכתוב סיפורים. אגב, אני תמיד מצלם את מה שכתבתי בעצמי, ואני לא יכול לצלם לפי התסריטים של אנשים אחרים. כשאתה בן 12 אתה יורה בכל מה שאתה רואה - להנאתך. קטעים קטנים. לקראת גיל 20 אתה מתחיל לחשוב יותר על הסיפור עצמו, על מי שיגור בו, מי ימות. ואז אתה מסתבך כל כך בתהליך שאתה כבר לא יכול להפסיק. לעשות סרט על מישהו זה כמו לטייל איתו. אם אתה באמת רוצה להכיר מישהו, עשה איתו סרט. במהלך הצילומים מתגלה דמותו האמיתית של אדם.
איפה למדת?
מוסטפא: סיימתי את לימודי המחלקה לבימוי באוניברסיטת מידלסקס דובאי, אבל אני חושב שאין דרך לחשוב על בית ספר טוב יותר מאשר על מערך קולנוע אמיתי.
מה אתה יורה עכשיו?
מוסטפא: עכשיו יש לי שלושה פרויקטים בעבודתי - אחד בדובאי, אחד בלונדון ואחד בלוס אנג'לס. שלושתם הם סרטים עלילתיים באורך מלא.
כלומר, כבמאי ערבי אתה לא מציב כמטרה שלך להציג את החיים באמירויות?
מוסטפא: המטרה שלי היא עדיין להראות את חייהם של אנשים אמיתיים, וזה לא משנה איזו לאום הם. אתה יודע, אחרי הכל, האמירויות, ובזה אנו נבדלים מערבים אחרים, מכריכים את העיקרון כי איחוד האמירויות הערביות היא מדינה לא רק עבורנו. אז מלמדים אותנו בילדות, כך שאנחנו מחונכים, כך אומר לנו המנהיג שלנו. האמירויות הן בית לכולם, ללא יוצא מן הכלל. זה היופי של מדינה זו.
מדוע אתה רוצה לירות בלונדון ובלוס אנג'לס?
מוסטפא: לונדון זה כמו הבית בשבילי. בילינו שם כל קיץ כילד, ואני מכיר שם כל רחוב. אני מבין את העיר הזו, אני מבין את תושביה, רוחה ותרבותה. ותמיד רציתי לעשות קולנוע אנגלי אמיתי. אגב, שני הפרויקטים האלה - גם בלונדון וגם בקליפורניה - הם סיפורי גנגסטרים, מכיוון שיש לי בדרך כלל עניין בהיבטים האפלים והפליליים של החיים. מצב השקיעה הוא ככל הנראה חריג, ניסוי.
מדוע אתה כל כך נמשך לגנגסטרים?
מוסטפא: אתה יודע, אני אדם שמאמין, משתנה עם הזמן. במקום זאת, אנו הופכים להיות מה שאנחנו באמת, כמובן, ישנם יוצאים מן הכלל. אבל בסרט, הכלל הוא שהדמות חייבת להשתנות. זהו החוק של כל סיפור עבודה. הרשויות הפליליות הן תמיד קיצוניות, הן תמיד הולכות על הקצה. זה מה שמושך אותי - אני תוהה מה דוחף אדם לפעולות מסוימות.
ואתה עצמך נפל לכריכות כאלה?
מוסטפא: לא, כמובן. אבל עשינו הרבה חקירות.
זה קצת מפתיע שאתה בוחן נושא זה במדינה כל כך משגשגת כמו האמירויות.
מוסטפא: כן, האמירויות הן מדינה בטוחה. אבל כל הבמאים שעושים את הסרטים המדממים: מרטין סקורסזה, דייוויד קרונרברג, קוונטין טרנטינו, הם האנשים הכי מתוקים בחיים שלא יעלבו בזבובים, שמתנגדים לאלימות מכל סוג שהוא. ואני בדיוק אותו דבר.
אתה לא חושב שבמגורים באמירויות אנשים לעתים קרובות מתחילים לאבד קשר עם החיים האמיתיים?
מוסטפא: אין אדם אחד על פני האדמה שאינו חווה קשיים בחייו, בכל מקום שהוא חי. אבל מה שקורה זה רק 10 אחוזים, ואיך שאתה מגיב למה שקרה זה 90 אחוז ממי שאתה באמת. אתה לא מה שקורה לך, אלא איך אתה מגיב אליו.
אתה באמת מתעניין בהתנהגות אנושית. אילו ספרים עזרו לך ללמוד פסיכולוגיה?
מוסטפא: אני חושב שהתבוננות חשובה יותר מקריאה. לפעמים, כשאני מתקשר עם אנשים, הם חושבים שחוויתי את החיים לחיות במצב מסוים, אם כי במציאות אני פשוט טוב להתבונן.
אכן, לפעמים אתה יכול להבין הכל על אדם כבר מההתחלה ולהרגיש שהחבר העתידי שלך עומד מולך. או שאתה מרגיש שלילי, או מרגיש כאילו ידעת זאת כל חייך. אך לעיתים קרובות אנו לא מקשיבים לאותות הללו, נכנעים לרגשות ומתחילים לחשוב שאנחנו צריכים את האדם הזה בשביל משהו. אבל אינטואיציה לעולם לא תכפיל אותך; אתה רק צריך ללמוד לסמוך עליו. אז הקשיבו לאינטואיציה שלכם ואל תבזבזו לשווא עשרות שנים מחייכם.
חוזרים לסרט מדינת השקיעה - מה גרם לך לכתוב תסריט על אנשים על סף התאבדות? אחרי הכל, נראה שבאמירויות כולם נהנים מהחיים, משחייה, שיזוף וכיף.
מוסטפא: היה לי מעניין להיכנס לראשי הדמויות ולהרגיש מה הם מרגישים. כסופר הייתי צריך להבין זאת. אבל, שוב, הסיפור הזה אינו על דובאי או אבו דאבי, אלא על אנשים ספציפיים. זהו סיפור אוניברסאלי. המשימה שלי היא לעשות סרט שגורם לך לחשוב. והקהל שלי חושב אנשים שאינם יכולים להסתובב סביב אצבע. לעולם אל תשכח שהקהל שלך חכם ממך. הכאב מלמד אותנו יותר מאשר אושר. לעתים קרובות אנשים אומרים שהכל קורה מסיבה כלשהי, אך זו לא סיבה אחת - מאות סיבות הן שהובילו לאירוע זה. אתה צומח, אתה צריך ללמוד מכמה אירועים, הכאב צריך ללמד אותך משהו - כדי שתתחזק.
הראית את הסרט הזה בפסטיבל קאן. איך התקבלה שם?
מוסטפא: זה היה מאוד מכובד, וקבלת הפנים הייתה די חמה. אגב, הצגנו את סאנסט סטייט לא רק בקאן, אלא גם בשבע מדינות אחרות, כולל רוסיה.
אבל שמחתי שהסרט הוצג גם בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של דובאי, שקשה מאוד להגיע אליו. מקומיים רבים אהבו את הסרט. בעסקי הקולנוע אין מקום לנאומים מחמיאים, כאן אף אחד לא ישבח אותך על כלום. אנשים אומרים מה שהם חושבים, ואתה צריך להיות מוכן להרבה ביקורת. לכן אני אסיר תודה על הביקורות הטובות, זה נתן לי את המוטיבציה להמשיך.
יש לך עבודת סרט אהובה?
מוסטפא: הסרטים האהובים עלי הם הסרטים שעברו על ידי מרטין סקורסזה, הרוזן של מונטה כריסטו מאת קווין ריינולדס, הקרב מאת מייקל מאן וצ'יינה טאון מאת רומן פולנסקי.
צ'יינה טאון היא רק תמונה של ספרי לימוד, שניתנת כדוגמה בכל ספר לימוד לתסריט.
מוסטפא: למשל בסיפורי מיליון הדולר של רוברט מקיי.
זה בטוח. ספר נהדר!
מוסטפא: לעתים קרובות קראתי אותו שוב. אני יכול לפתוח אותו בכל עמוד ולקרוא. גם אם אינך תסריטאי או במאי, הספר הזה בהחלט יהיה מעניין לכולם. על אמנות יצירת סיפורי "עבודה".
האם אתה מכיר סרטים רוסיים ובית ספר רוסי כלשהו?
מוסטפא: צפיתי רק במשמר הלילה.
מה עם הניאוריאליזם האיטלקי?
מוסטפא: כשראיתי לראשונה את החיים המתוקים של פליני, הסרט נראה לי משעמם. אבל אז הבנתי שיש שני סוגים של סרטים: הראשון הוא כשמשהו קורה כל הזמן, השני הוא סרטים על דמויות, כשמשהו קורה בנפשו של אדם. אחר כך הבנתי ש"החיים המתוקים "הוא סרט מאומת מדויק פסיכולוגית על הגיבור, מערכת היחסים שלו עם נשים, חוויותיו. זו תמונה חזקה באופן מפתיע וזו תופעת פליני.
איך אתה רואה את עסק הסרטים באמירויות בעוד 10 שנים?
מוסטפא: אני חושב שעסק הקולנוע שלנו יתפתח. הרמה התרבותית של האמירויות צומחת במהירות, אך תעשיית הקולנוע עדיין בחיתוליה. האמירויות היא מדינה מאוד מסבירת פנים, יפה, עתידנית. אז אני חושב שבעוד 10 שנים בעסקי הקולנוע הכל יהיה בסדר.
