באיזו תדירות קיימת שיחה מכל הלב עם אנשים בממשל גבוה או בתפקידים רציניים? אתה חייב להודות שזה די קשה לרשוף את הדרגה הגדולה של רק אדם עם ניסיון, רגשות והערכות משלו.
זה קרה שבכל השיחות עם דיפלומטים מרוסיה ומדינות שכנות באמירויות, בדרך כלל דנו בסוגיות מדיניות המזרח התיכון, הקמת סחר דו צדדי ושיתוף פעולה כלכלי והגנה על האינטרסים של ארצם בחו"ל. דיפלומטים, עם הדיפלומטיה האופיינית להם, דיווחו על ספרי הלימוד על הביוגרפיה והתפתחות הקריירה שלהם. בנקודה זו, הם בדרך כלל שמחו זה בזה - העיתונאים עשו את העבודה, השגרירים והקונסולים שנפגשו עם נציגי העיתונות הרוסית המקומית היו פתאום מועילים.
שיחתנו עם הקונסול הכללי החדש של הפדרציה הרוסית בדובאי ואיחוד האמירויות הצפוניות, סרגיי אלכסייביץ 'קרסנוגור, איכשהו איכשהו מיד את המסלול החלקה הזה ...
-סרגי אלכסביץ ', אתה עיתונאי בינלאומי בהשכלה. מדוע עזבת את המקצוע?
- כן, סיימתי את הפקולטה לעיתונאות בינלאומית ב- MGIMO. באותה תקופה הוחלט שיש לשלוח חלק מהבוגרים לעבוד במשרד החוץ, והפצה זו בין הסטודנטים נחשבה אז לטובה ביותר. בקיצור, התברר שאני, אני מדגיש, אמנם לא מוסקובית יליד, אבל נכנסתי לשירות הדיפלומטי.
מאיפה אתה?
אני מוויבורג. יש עיר כזאת ולדעתי היא אחת המופלאות ביותר ברוסיה - בקרליה, על גבול פינלנד. אגב, עברתי דיפלומטיה הרבה זמן. לאחר שסיים את לימודיו בבית ספר לטכני תעופה, עבד בתעופה קוטבית מספר שנים. ואז הוא נכנס למגימו.
"ובכל זאת, מדוע לא עיתונאות?" אחרי הכל, זהו גם מקצוע יוקרתי ואפילו מסוכן.
- כאמור, זה קרה. עכשיו, למען האמת, אני לא מתחרט. במידה מסוימת הדיפלומטיה דומה לעיתונות. באופן כללי, ביחס לעיתונאות, נכון לעכשיו, נראה לי, כדאי לשרטט קו בין עיתונאים סובייטים לחלק נפרד מהאחווה הכתיבה המודרנית. כאשר לימדו אותנו העיתונות הייתה רצינית ומקצועית. אני מדבר על אחריות. כיום, לדעתי, המקצוע הזה פיחות מעט. אנשים כותבים מה שהם רוצים. במרדף אחר "עובדות מטוגנות" הם מוכנים לעשות הכל ואז הם כותבים משהו דומה למציאות, אך רק משקפים מרחוק את מה שקורה בפועל. זה תקף גם לנושאי מדיניות חוץ. בקרב העיתונאים של ימינו, ישנם לעתים קרובות חובבנים שלא תמיד מבינים את ההיסטוריה, הסוציולוגיה, התהליכים הכלכליים המתרחשים בעולם ובאזורים ומדינות ספציפיות. אגב, זה לא תקף למי שעובד במזרח התיכון, ובמיוחד לעיתונאים בטלוויזיה. הם באמת עומדים בכל הדרישות של בית ספר מקצועי.
- האם הכל קשור לאיכות החינוך?
אלא, בגישה למה שמכונה כיום חינוך. פעם הייתה בית ספר רציני מאוד. אם אדם עסק בסוגיות מדיניות חוץ, ככלל, הוא הונחה על ידי אזור מסוים. היו לנו "אמריקנים" - מהממים לחלוטין, "סניסטים", כמו גם אלה שהונחו על ידי מדינות אירופה. אוריינטליסטים שחקרו את אזור המזרח התיכון נחשבו בדרך כלל לאליטה. כולנו קיבלנו חינוך כה רציני, שעבודה באזורינו, פגישה עם אנשים, שיחה איתם, יכולנו להבין את התהליכים המתמשכים, לנתח אותם, לחזות את המצב ולהצביע באופן מהימן על מהלך האירועים, אני לא אסתיר, בהתאם למסלול הפוליטי אז בוצע על ידי ארצנו.
כעת, אגב, ניתן לדון במשך זמן רב על היתרונות או החסרונות של הקו הכללי שהיה בתקופה הסובייטית. אבל, בכל מקרה, אף אחד לא ניסה לכתוב או לספר איסור פרסום. אני לא טוען שדעות שונות, מחשבות ורעיונות טריים חשובים והכרחיים. עם זאת, כיום מקצועו של עיתונאי הופך למעשה למקצועו של מנהל הראווה. מה עוד ישעשע ציבור מכובד? זה מה שעצבן אותי.
לפעמים מגישים או כתבים בטלוויזיה יגידו, אתה רק תוהה מאיפה הם משיגים את כל זה. זו הסיבה שהיום אמינות התקשורת. והם אומרים איך? כיום גדל דור שלם של אנשים שמדברים רוסית מפלצתית. אולם 2007 הוכרזה כשנת השפה הרוסית.
- אולי זה נובע מהרצון של הרוסים לדבר שפה זרה אחת או כמה?
ובכן, מה אתה לא ניתן ללמוד שפה זרה או אפילו כמה מהם בלי להכיר היטב את שפת האם שלך. תשאל את אשתי. היא המורה שלי לערבית ורואה בשפה זו את אחת העשירות בעולם. אני עצמי מספיק שוטף בערבית ובאנגלית. אבל מה יכול להחליף את הרוסית? כמובן שבמדינות בהן עבדתי אנשים תמיד היו מרוצים כשדיברתי איתם בשפת האם שלהם, ולא אסתיר זאת, זה תרם לכינון מהיר של קשר עם בן השיח. אבל איתך אנו מתקשרים ברוסית.
לאחרונה השתתפתי בקבלת פנים שבה ערבי, שחונך פעם באחת האוניברסיטאות הרוסיות, סיפר לי לערבי אחר על מעלותיה ועושרה של השפה הרוסית. לדעתו, השפה הרוסית היא הרבה יותר מגוונת מהערבית הילידית שלה. אם כי, כמובן, כל שפה ראויה לכבוד. ועוד יותר מכך, ערבית. אחרי הכל, זו ציוויליזציה, היסטוריה, מסורות.
- בואו נדבר קצת על תחילת עבודתך כקונסול הכללי של רוסיה בדובאי ובאמירות הצפון. אגב, אנו רוצים לציין מיד שעם הגעתך לקונסוליה החלו לענות לשיחות טלפון, ולא רק לדווח על זמן עבודתו בעזרת משיבון. שמנו את זה לרשימת ההישגים שלך. מה עוד מחכה לאזרחי רוסיה?
- תודה שחגגת את החידוש הראשון שלנו. אני מבטיח שיהיו הרבה כאלה. עבור אזרחינו, לא משנה כמה זה נשמע נדוש, חשוב לדעת שהקונסוליה הכללית עובדת כאן למענם ולמענם.
לא הייתי רוצה לדבר בפעם המאה על חובות ישירות כאלה של הקונסוליה הכללית כמו קבלת ויזות, דרכונים, רישום נישואים ולידת ילדים. אני באמת רוצה להיות בתפקיד הזה לנסות איכשהו לאחד את הרוסים החיים באמירויות. כך שכולם מרגישים חתיכת מדינה ענקית שלא תעבור. אני כבר מחפש בניין חדש לקונסוליה הכללית, מרווח יותר ונוח יותר לאזרחים שלנו.
באופן אידיאלי, הרוסים זקוקים למרכז או מועדון בו הם יכולים לפגוש אחד את השני, לדון בכמה בעיות או למצוא בסיס משותף בעסקים או בחיים. ואני גם מתכנן לדבר על זה עם מי שחי מזמן באיחוד האמירויות ויכולים באמת לתרום ליוזמה כזו. אני מקווה שמוסקבה תוכל לעזור לנו בכך.
לפי הערכותינו, הפזורה הרוסית (אני ממש לא אוהבת את המילה "מושבה") מונה כעשרת אלפים איש. אני בטוח שלא כולם מכירים זה את זה. חלק מבני ארצנו מתקשרים בהופעות, סיורים של אמנים רוסים, תערוכות ושירותים אורתודוקסים. אבל זה כל כך מעט.
כבר נפגשתי ומתכוונת להיפגש עם אנשי עסקים רוסים, נציגי הפזורה הצפון קווקזית שלנו באמירויות, ועם עיתונאים. אני מדבר איתך עכשיו. יחד אנחנו כוח, ואנחנו יכולים להשיג הרבה. כמובן שהייתי רוצה שתיירים ומבקרים במדינה, ותושביה תמיד יהיו רשומים בקונסוליה. אני מצטער אישית כי הליך זה לא חדל להיות חובה.
- רבים פשוט לא רוצים שהרשויות יידעו עליהם.
שטויות. אנחנו לא רשות פיסקלית ואנחנו לא מתכוונים להודיע לאף אחד לאן היא צריכה. הזמנים האלה חלפו מזמן. אך אנו יכולים להודיע לבני ארצו ולעזור להם להימנע מצרות. תאר לעצמך מצב בו אישה צעירה מגיעה לאיחוד האמירויות בחיפוש אחר עבודה, נקשרת, "המעסיקים" לוקחים ממנה את הדרכון ואז הקורבן עומד מאחורי סורג ובריח. הרשויות המקומיות מתקשרות לקונסוליה הכללית. אנחנו הולכים לכלא ועלינו לקחת את המילה "גברת צעירה" שהיא מרוסיה. לאחר מכן אנו מבצעים מספר עצום של בירורים במקום המגורים על מנת לבסס את זהותה ואזרחותה. וייתכן שהיא לא רוסית, אלא בלארוסית או אוקראינית, למשל. איך למיין את זה? אבל אם הנתונים שלה היו בקונסוליה, כבר ידענו בשמה הפרטי, הפטרונימטי ושם המשפחה שהיא אזרחית רוסיה.
יש עוד שאלה מעניינת. הם לא מלמדים אותנו בבית הספר ובבית שאסור לנו לסמוך על דוד או דודה זרים ולעקוב אחריהם לאן שהם רוצים? עם זאת, נראה כי הרצון להרוויח כסף קל ומהיר גובר על השכל הישר. מכאן מסתבר - אני הולך להיות מנהל, אבל אני נכנס למה שהגעתי אליו. לפיכך, אני מתכוון גם להתוודע לרישיונות של מעסיקים רוסים, שניתנים להם באופן חוקי הזכות לשלוח אותם לעבודה באיחוד האמירויות. במילה אחת, נסה להחזיר את הסדר בעניין זה.
ועם תיירים יש אירועים שונים עם אובדן או גניבת מסמכים, ותקריות אחרות בהן הם נופלים לרוב. תייר מערבי לא יוציא את אפו מהארץ עד שיהיה לו טלפון וכתובת הקונסוליה והשגרירות של ארצו בחו"ל. עד כה זה לא כל כך נפוץ כאן.
- אז האם אתה רוצה שאזרחים רוסים המתגוררים ועובדים באיחוד האמירויות ילכו לקונסוליה הכללית, כמו לביתם?
אני רוצה. ואני רואה בכך צורך.
ארציים בחו"ל צריכים לדבוק זה בזה. אולי אחזור על עצמי, אבל כולנו מייצגים את המדינה הגדולה שלנו כאן. ואני חושב שאזרחינו צריכים לדעת שהקונסוליה הכללית של רוסיה כאן, והיא מסוגלת לפתור בעיות רבות שמתעוררות בחייהם של ארצנו בחו"ל. והרי הם זוכרים עלינו רק כשקרה משהו. נכון, אנו שומרים על האינטרסים של הרוסים כאן. אבל הרוסים שגרים כאן יכולים לעשות המון וצריכים לעשות לטובת ארצם. יש לזכור זאת. ואנחנו מוכנים לעזור לכל מי שפונה אלינו. בכל עבודה, "משוב" חשוב ובעיקר בפעילות הקונסוליה הכללית. נדע על הבעיות של האנשים שלנו שגרים כאן, אותם אנו יכולים לפתור ברמות שונות. ואז כולם יהיו הרבה יותר טובים ונוחים, אפילו רחוקים מהבית.
אלנה אולחובסקאיה
