אדמתנו לא תהיה נדירה מכישרונות. מול ארצנו באיחוד האמירויות אני מוצא אישור לכך כמעט מדי יום. ובכן, אני כנראה לא טועה אם אני אומר שרוב הקוראים שלנו מכירים את הצעיר הזה בהיעדרו. מישהו ראה אותו מאחורי וילונות ההופעות התיאטרליות שאורגנה על ידי קבוצת כיפת הכוכבים, מישהו במועדונים מקומיים. חלקם אפילו יודעים ששמו הוא אילך. אבל העובדה שאיליקום אבגאנוב הוא מוזיקאי, מלחין, DJ (DJ Il) מוכשר, ככל הנראה, רק מעטים הקרובים אליו יודעים. לדעתי הגיע הזמן לתקן את אי ההבנה המעצבנת הזו ולדבר לב אל לב עם אדם.
אילקום, אנא ספר לי מאיפה אתה מגיע ומתי התחלת לעשות מוזיקה?
אני בא מאלמטי, שם קיבלתי השכלה מוזיקלית משנית. הוא סיים את לימודיו בבית הספר למוזיקה המתמחה קויאש בייסיטובה בכיתת הצופר והפסנתר. לאחר 11 שנים בבית הספר לא רציתי ללכת לקונסרבטוריון, כי הייתי רגיש מאוד למוזיקה. זה משותף לכל המתבגרים. כל הילדים הולכים, ואני צריך לשבת ולנגן מוסיקה במשך ארבע עד חמש שעות בכל יום, לשחק מאזניים, ללמוד סולפג'יו. בהתאם לכך, לאחר ששמתי תעודה של השכלה תיכונית מול הורי, אמרתי להם שאני ממשיך הלאה בחיים בעצמי. והוא נכנס לאוניברסיטה הלאומית הקזחית שלנו על שם אל פרעבי בפקולטה לעיתונאות. אז המפתח השני שלי הוא העיתונות הבינלאומית. אי שם בשנה השנייה שלי התחלתי לעבוד בעסקי הפרסום, ובחרתי לעצמי התמחות טלוויזיונית. במשך זמן מה עבדתי בערוצי הטלוויזיה שלנו, כעיתונאי, כתב, כתב עבור מגזינים במקביל, עבדתי ברדיו. ואז נמשכתי מהפרסומת, ככזו. התחלתי לעבוד במשרד פרסום. הוא היה מנהל, עבד עם לקוחות, עסק בשיווק ויחסי ציבור, כתב תסריטים לסרטונים. זה היה סניף אלמטי של הרשת הבינלאומית של משרדי הפרסום Initiative Group. למדתי שם המון, הידקתי את לשוני. שם נתקלתי לראשונה בייצור פרסומות. ובדיוק אז נמשכתי שוב למוזיקה. בעבודה עם אולפני הפקה ויצירת סרטונים יחד, חשבתי פתאום: "למה לא לכתוב לו מוזיקה?" לאט לאט החל ליצור סוג מוזיקלי כלשהו. ואז החל משבר 1998, ורשת משרדי הפרסום שלנו, למרבה הצער, הייתה סגורה.
לאן הלכת לעבודה?
עברתי לסוכנות אחרת בה ארגנו אירועים ידועים כמו "ליל אוכלי המודעות", "אריות קאן" ופרויקטים אחרים בפרסום. בתהליך התחלתי לכתוב מוזיקה. זה התחיל באופן לא יומרני. היה לי סינתיסייזר פשוט בו ניתן היה לאחסן עד ארבעה רצועות שמע. אז שמלאתי מנגינות, שמרתי את המסלולים האלה, איכשהו ערבבתי אותם. באופן כללי, זה לא היה עיסוק רציני, פשוט מילאתי את הלחנים שעלו לי בראש באותה תקופה. ואז, כשהתעוררה ההזדמנות לעבוד באולפן מקצועי, כבר הצלחתי להראות את הישגיי. פעם כתבתי מוזיקה לפרסומות רבות בקזחסטן.
אילכה, איך אתה מציב את עצמך היום? מי אתה הדיג'יי? מוזיקאי, מלחין?
איכשהו אני לא מקשר את עצמי למקצוע של די.ג'יי. זה לא שזה לא מושך אותי. אני עדיין מוזיקאי ומלחין יותר. אני יוצר מוזיקה משלי, והתקליטנים לוקחים חומר מוכן ועושים מהם רמיקסים. למרבה המזל, הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת זאת. לכן, כמעט כל אדם שיש לו תחושת קצב ואהבת מוזיקה יכול להפוך לדי ג'יי.
מתי יצא האלבום הראשון שלך?
האלבום הראשון יצא באלמטי בשנת 2006. זה נקרא "תקופה. צער" ויצא עם תפוצה של 1,000 עותקים. יש לנו רשת הפצה תקליטור מוסיקה לאומית דרכה השקתי 500 עותקים למכירה. אי שם בתוך שבועיים-שלושה אזלו כל התפוצה, והרגשתי דרישה. הוא הביא עוד 500 דיסקים. והם גם נמכרו.
כלומר אתה המלחין, המפיק, המפיץ שלך, אז מסתבר?
ובכן, כן, איפשהו ככה. באלמתי הייתי צריך לעשות הכל בעצמי. אין לנו עסק לתצוגה ככאלה, ואני חושב שזה לא יהיה שם הרבה זמן. עיצוב כריכת הדיסק נעשה על ידי חברי. הוצאתי את הדיסק בכספי. בקזחסטן, בביקור במועדוני לילה ובמסיבות מוזיקליות שונות, הבנתי שהמוזיקה שהושמעה שם לא ממש תואמת את הטעם המוסיקלי שלי. ובשלב מסוים חשבתי, למה לא להתחיל לכתוב את מה שאני אוהב את עצמי. מכאן החלו הניסויים הראשונים עם הצליל.
ואז פגשתי אדם שהראה לי את הרישומים שלו ואמר שאני רוצה להקליט את הדיסק שלי. היה הרבה חומר. זה היה מהנדס סאונד מקצועי אלכסיי סטצנקו. היה לי חזון איך אני רוצה לעשות את זה, אבל לא הייתה שום ניסיון. באופן כללי, יחד עם אלכסיי, למדתי עבודות אולפן מאפס - ערבוב, ערבוב, תוכנות מחשב, מאסטרינג. אי שם בערך כשנה וחצי עבדתי על האלבום הזה.
אילקום, באופן מסורתי אנשים שרוצים לפרוץ לעסקי מופעים, מנסים להציג את הפרויקטים שלהם במוסקבה. היו מחשבות להראות את עצמך ואת המוסיקה שלך בבירה הרוסית?
לא לא רציתי לנסוע למוסקבה או למערב. למה? כן, כי קודם כל אני עושה את זה לעצמי. בכלל, לא התכוונתי להקליט את האלבום. באיזשהו שלב, די היה לי שהקלטתי מוסיקה לחברים שלי. אבל כשהיו ביקורות טובות ורבים אמרו לי: "שחרר את התקליט", החלטתי להקליט אלבום.
האם אין באמת שאיפה בך, ואינך רוצה לפרסם את המוסיקה שלך בכדי ללכת איתה "להמונים"?
יש שאיפות, אך לא הכל פשוט כפי שהתברר. על מנת לעבור "להמונים" יש צורך במשאבים כספיים משמעותיים. זה לא מספיק. מפיקים לא תמיד מעוניינים לקדם פרויקטים לא ידועים.
הכיוון של "צ'יל אאוט", "אווירה" מתאים יותר להאזנה ביתית, ביצוע של להיט ממוזיקה כזו קשה מאוד. היה לי ברור בהתחלה. לכן, בעבודה היום אני קודם כל מנסה להגשים את הרעיונות היצירתיים שלי. אני מאוד נהנה להתנסות בסאונד. אני אוהב לשבת בבית, במחשב, למעשה, בסטודיו הביתי שלי. אני מאוד אוהב את צליל הסראונד.
אני מעז להציע שכבר נכתבו כמה אלבומים חדשים?
נכתב (צוחק). עכשיו אני עובד על האלבום החמישי, החומר לארבעה כבר מוכן. בעיקרון, כולם מוכנים לפרסום. בפברואר האחרון רשמתי באיחוד האמירויות את התווית "Air Field Records", דרכה אני מתכוון להוציא את כל האלבומים שלי.
באחד האלבומים נמצאת המוזיקה לסרט, שכתבתי בשנת 2007, כבר בדובאי. אחד מאולפני הקולנוע המפורסמים שהסניף שלו כאן מצא אותי דרך דפי הפייסבוק וה- MySpace שלי (www. Myspace.com/thechilloutproject), והציע לכתוב גרסה של המוזיקה לסרט המדע הבדיוני. כתבתי וקיבלתי את שכר הענק הראשון שלי בעבודה זו.
אגב, 15 במרץ יחל למכור ברחבי העולם את הגרסה האנגלית לאלבום "תקופה. צער." ראשית, דרך חנויות דיגיטליות כמו iTunes, אמזון, MySpace Music, Nokia, Napster, כך שכל אחד יכול לקנות אותו באופן מקוון, פשוט על ידי הקלדה בחיפוש אחר פרויקט Chill Out ואז לאיחוד האמירויות דרך רשת Virgin.
איזו מוזיקה קרובה אליך? למי אתה אוהב להקשיב בשעות הפנאי שלך?
אני מאוד אוהב את היצירה של המלחין וונגליס, אני אוהב להאזין למוזיקה של הפרויקט "אניגמה", ATB. אגב, הם מסתובבים קצת. הם פשוט עובדים באולפנים שלהם, כותבים אלבומים ומוכרים אותם דרך האינטרנט. מודל העבודה הזה מתאים לי יותר. אני אוהב גם את הקונספט של מרכז הייצור של קונסטנטין מלדזה, שם יש מרכז מוחי באדם של קוסטיה שמייצר רעיונות, וה"מוצרים "שלו יוצאים לסיבוב הופעות, מופיעים, בזמן שהוא עוסק ביצירתיות טהורה.
אני מאוד אוהב לשמוע מוזיקה קלאסית - רחמנינוב, מוצרט, שוסטקוביץ '. המוזיקה שגורמת לך לחשוב. מוזיקת פופ מודרנית, היפ הופ או R&B מאוד מייגעים. לכן אני רוצה להקשיב למשהו יפה, מלודי. לדוגמא, אני אוהב את מוזיקת הפופ הסובייטית שלנו - מגומייב, אנטונוב, ולרי לאונטייב, KINO, טרנדים מודרניים כמו ג'אז חומצי, טרנס אפליפט, ברייק ביט, האוס. כרגע אני כותב מוזיקת ריקוד אלקטרונית, הכוללת את האזורים הרשומים. טייסטו, ארמין ואן בוורן, ATB, מובי, דיפ צלחת, דאש ברלין, דיוויד גואטה ואחרים עובדים בסגנונות אלה.
באשר ליצירתיות באופן כללי, אני אוהב את מה שמכונה "מוזיקת קולנוע", כלומר את המוזיקה המשמשת בקולנוע. בתוכו ניתן לשמוע קולות של מטוסים, רוח, גלישה, צליל היער ושירת ציקדות. מתקבלות אפקטים מעניינים מאוד ואגב, מוזיקה כזו נרגעת היטב. תפיסה שונה לחלוטין.
טוב, טוב. מה בתוכניות היצירה המיידיות?
הייתי רוצה לעשות מוזיקה יותר. עכשיו, בעבודה בחברת קבוצת כיפת הכוכבים במהלך היום, אני מקדישה רק זמן ערב וערב למוזיקה. המשפחה לפעמים מקנאת בזה מאוד, ולכן עליכם לאזן בין עבודה, תחביבים ומשפחה. לדוגמא, אני לא מאמין למי שאומר שאין לו זמן פנוי. אני מאמין שאם אתה רוצה לעשות משהו, תמיד יהיה זמן לזה.
יש לי הרבה תוכניות יצירתיות. לפעמים אין לי אפילו זמן להקליט את המוזיקה שמגיעה. באמצע הלילה אני יכול להתעורר לרשום הערות. באופן כללי, אני משלים כעת יחד עם איגור טבשניקוב את אלבום המועדון "Prestestination. Deja Vu" ובסוף מרץ אני מתכנן לשחרר אותו באינטרנט ואז דרך רשת הבתולה. נשאר לסיים שיר אחד, לעשות את המאסטרינג הסופי של האלבום וצילום תמונות לחוברת. כמו כן, לאחרונה, הוצע לי לכתוב מוסיקה לסרט הקזחסטני "מועדון", בבימויו של ז'אנה איסאבה. כותרת הסרט מספרת איזה סוג מוזיקה תהיה שם. כרגע, מספר מסלולים כבר מוכנים. ומה יקרה בהמשך - הזמן יגיד.
בפרידה אני רוצה לאחל לכל קוראי מגזין האמירויות הרוסיות הצלחה, אושר, והכי חשוב - בריאות. חשוב שאנשים תמיד ישאפו למשהו, ללא קשר לקשיים או משברים. הציב יעדים והשג את היעד שלך. דובאי היא עיר של הזדמנויות. עשה מה שאתה אוהב, ותצליח.
תודה לך, אילקום. אני מאחל לך ליישם את כל התוכניות היצירתיות.
