ראיון אירינה מלקובה רבים חושבים שמרכז האמנות המודרנית עובר למזרח בימינו. אימות בהיר - אמן תמונות צעיר מאג'מאן אמאני אל שאהלי (אמני אלשאלי), שעכשיו אתה יכול לראות במרכז מנכ"ל אל סעדייאט באבו. דיברנו איתה על כמה רחבים האפשרויות של התערבות באמנות ומדוע אמנות יכולה להיות תרפיה.
אמני, מתי גילית את התשוקה שלך לצילום?
אמני: אחרי 13 שנה, כשהתחלתי לצלם הכל. ואז לפני מספר שנים הוזמנתי לבקר בסדנת ברוק שאדן בקהילת הצלמים במפרץ פוטו פלוס, ושם הבנתי שאני רוצה לעשות צילום רעיוני.
העבודה שלך נבדלת על ידי מקוריות, רכות ועומק. הם יכולים להיות מאיימים, אך יחד עם זאת לרתק מהחושניות שלהם. מה הרעיון המרכזי שהכנסת לתוכם?
אמני: על פי העבודות שלי, אני רוצה לומר שרגשות קיימים אצל כולם ביקום כולו, ואיש אינו לבד. במידה כזו או אחרת, כולנו חווינו עצב, בגידה, טינה או אובדן. אני מנסה להראות זאת בעבודותיי ולהעביר לאנשים את הרעיון שרבים נאלצים להתמודד עם רגשות כאלה.
ועבורכם הצילום הפך לסוג של טיפול ...
אמני: למדתי לבטא את עצמי באמצעות אמנות, ומבחינתי זה הפך לטיפול. את הדברים שקשה לי להסביר, אני מעביר דרך העבודה שלי. זה גורם לי להרגיש טוב יותר.
רוב הדוגמניות שלך הן נשים.
הם עשויים להראות מאוכזבים או עצובים, אך עם זאת נראים עצמאיים ובטוחים בעצמם. אמני: הסיבה שרוב הדוגמניות שלי הן נשים היא שאני מבטא משהו מאוד אישי ומוצא את עצמי במודלים שלי. מעולם לא ניסיתי לומר דבר ספציפי, למשל, על נשים ערביות, מכיוון שלדברי, הרגשות הם אוניברסליים, וכל הנשים על פני כדור הארץ יכולות לחוות אכזבה ועצב (כמו גם תחושת עצמאות וביטחון עצמי).
ניתן לעקוב אחר מוטיבים גותיים ואפילו אלמנטים של סיפורי אגדות מימי הביניים. האם אני צודק
אמני: כן! אני באמת מקבלת השראה מהאמנות הגותית והאסתטיקה של ימי הביניים, למשל, סיפורים על הקוסם מרלין. אני אוהב להבין שאני לא מהודק באף טווח זמן אחד, וחוץ מזה אני מנסה להשתמש בפחות "מודרניות" בעבודה שלי, וזה כבר מספיק לכולם. אגב, מאז ילדותי אני אוהבת אגדות ומאמין שיש בהן אמיתות רבות. היפהפייה הנרדמת, האגודל ו כיפה אדומה - אלה כל האגדות האהובות עלי. אבל הנושא המרכזי בעבודתי, בלי קשר למצב הרוח הקיים בהם (נפלא או מימי הביניים), הוא רגשות ורגשות. 
אתה נותן לתמונות שלך שמות חריגים. איך אתה עולה איתם?
עמני: תמיד אהבתי שירה, אבל מעולם לא ידעתי לבטא את מחשבותיי במילים. יכולתי לכתוב כמה משפטים, אבל לא יותר. לכן, ביצירת דימויים, אני מעביר את מה שאיני יכול לבטא בדרך אחרת, ונותן את שמות העבודות שלי, אני שם לתוכם משמעות מיוחדת.
נראה לי שיש לך גם קשר מיוחד עם צבע.
אמני: הצבע החביב עלי תמיד היה אדום. מעולם לא הבנתי מה זה אומר לי עד שהתחלתי להשתמש בזה בעבודתי. אחרי הכל, אדום פירושו חיוניות ונשיות. אבל אני נמשכת גם מהגוונים הכחולים והאפורים הרגועים, כי הם מזכירים לי את החורף, העונה האהובה עליי.
אתה נראה אדם מאוד פתוח עם חיוך מקסים וכנה. מדוע יש כל כך הרבה עצב בתמונות שלך?
אמני: תודה, טוב לשמוע! אני חושב שמבט יכול להונות. מי שלא מכיר אותי עשוי לחשוב שאני אדם מאושר. אני לא אומר שאני לא מרוצה, אבל בחיים הייתי צריך לעבור ניסויים שונים. בגיל 19 אובחנתי כחולה דיכאון ורשמתי חבורה של כדורים. אבל התחלתי לצלם, ועולם הצילום אפשר לי להשתחרר מהחלל הזה שבתוכי. אז נהייתי מאושרת יותר. לפעמים עדיין קשה לי לקום מהמיטה, אבל עכשיו אני יודע בשביל מה אני עושה את זה.
לאיזה סוג מוזיקה אתה מקשיב בזמן שאתה עובד?
אמני: אני אוהב צליל של כינור או צ'לו, ואני מעדיף שירים עם משמעות עמוקה, כי כשאני מקשיב להם אני מרגיש חזק יותר. אבל בקריאת השירים של באדי וויקפילד, אני מרגיש שאני רוצה להיות קצת יותר טוב. הפסוקים של ריצ'רד סיקן מאפשרים לי לראות יופי בטרגדיה. בדיה מספקת הזדמנות לחיות את חייו של מישהו ואז אוכל להמציא את הסיפורים שלי בעצמי.
האם אתה מאמין שליופי יש את הכוח להציל את העולם?
עמני: זהו ציטוט נפלא מדוסטויבסקי, אני מסכים איתה לחלוטין. אכן, היופי סביבנו - החל מאסתטיקה ורגשות ומסתיים בטוב לב ואהבה. אני מאמין בכל ליבי שאם אנשים היו מתחילים להעניק זה לזה יותר אהבה וחסד, העולם היה הופך ליפה יותר.
