ראיון אירינה מלקובה עבודת הדיפלומטים מניחה תנועה תדירה ברחבי העולם, והם מוכנים לכך. חבר אחרון למגזין שלנו, הגנרל הקונסול של הרפובליקה הקיורגיגית של קובאנצ'בק OMURALIYEV, מאי שנה זו מונתה על ידי השגריר של קירגיזסטן ברפובליקה של בלארוס. נפגשנו איתו לפני היציאה שלו מהאיחוד האמירויות כדי לברך מינוי ולדבר על שלוש השנים האחרונות בדובאי.
קובאנצ'בק קאסימוביץ ', תגיד לי, עם איזו תחושה אתה עוזב את האמירויות?
קובאנצ'בק אומוראליב: הייתי אומר בתחושת סיפוק, מכיוון שהמטרות והמשימות שהציבו בפני הנשיא וממשלת ארצי הושלמו. ראשית, עבדנו קשה כדי לפתח קשרים הדוקים בין קירגיזסטן לאיחוד האמירויות והעלנו את יחסינו לרמה חדשה. למרבה הצער, מסיבות אובייקטיביות וסובייקטיביות, היחסים הדו-צדדיים הקודמים לא התפתחו טוב מאוד, למרות שבני ארצתי החלו להגיע לאמירויות זמן רב - חלקם כדי להירגע, חלקם לצורך עסקים. בשנים האחרונות רבים מאזרחינו החלו לעבוד כאן - רופאים, יועצי חנויות מותגים, בבנקים ובמלונות, בעיקר בתחום השירותים. עכשיו האנשים שלנו עובדים כמעט בכל מקום. רק בשדה התעופה בדיוטי פרי עובדים יותר ממאתיים איש.
וכמה קירגיזים חיים כיום באיחוד האמירויות?
קובאנצ'בק אומוראליב: יש לנו 2,000 אזרחים בחשבון הקונסולרי, אך, לפי הערכות שונות, בין 5 ל 6,000. רוב בני ארצי גרים בדובאי, אבו דאבי ושרג'ה. אבל הם גם גרים ועובדים באיחוד האמירויות האחרות. כאשר נפתח הקונסוליה רק לפני 18 שנה, לא יותר משני תריסר אזרחי קירגיז התגוררו באמירויות.
מה נעשה במהלך תקופה זו ובאיזו רמת היחסים הדו-צדדיים כעת?
קובאנצ'בק אומוראליב: התחלתי לעבוד בפברואר 2012. הרבה נעשה בתקופה זו, אך הכי חשוב, ארגנו את הביקור הרשמי הראשון של נשיא קירגיזסטן באיחוד האמירויות בדצמבר 2014. אירוע היסטורי זה היה המדד העיקרי להתפתחות היחסים בין קירגיזסטן לאיחוד האמירויות. במהלך הביקור נחתמו 8 הסכמים בין-עירוניים הנוגעים הן להגנה על זכויות האזרחים והן לנושאים כלכליים. משלחת אמירות של חוגי עסקים בראשות שר האנרגיה של איחוד האמירויות עומדת לבקר בארצנו בקרוב מאוד.
לגבי סוגיות כלכליות - מה הסחר הנוכחי בין קירגיזסטן לאיחוד האמירויות?
קובאנצ'בק אומוראליב: בשנים האחרונות הסתכם מחזור הסחורות בכ- 200-300 מיליון דולר. אם לפני 17-18 שנים זה היה עשרות אלפי דולרים, עכשיו זה מאות מיליונים. האמירויות קונות בעיקר זהב, תכשיטים ממנו, פירות, בשר מאיתנו. ומכאן רוב הציוד מונע. יש לציין כי איחוד האמירויות הערביות הוא השותף העיקרי למסחר במזרח התיכון וכ- 98% מכל הסחר עם האזור מתבצע דרך האמירויות.
וכמה עובדים עובדים בקונסוליה הכללית?
קובאנצ'בק אומוראליב: שלושה דיפלומטים ושני אנשים נוספים הם אנשי צוות טכני.
וחמשת עשית כל כך הרבה דברים, כולל ביקורו של הנשיא?
קובאנצ'בק אומוראליב: ניסינו. בשנים האחרונות, פעילותנו סוקרה היטב בעיתונות המקומית. לכן, אני מקווה שייצגנו את המדינה שלנו בכבוד. אחרי הכל, לקונסוליה הכללית אין תפקידים פוליטיים, הוא דואג יותר לשמירה על זכויותיהם של אזרחים ונושאי סחר, אך ביקשנו לכונן ולפתח יחסים פוליטיים. שגרירות קירגיזסטן נפתחת לראשונה באיחוד האמירויות, מה שיחזק עוד יותר את הקשרים הדו-צדדיים.
האם חבל להשאיר מדינה כל כך יפה ומצליחה כמו איחוד האמירויות?
קובאנצ'בק אומוראליב: לעזוב כל מדינה שהשתרשתם, גדלתם עם מכרים, חברים ועמיתים, זה תמיד קשה. אבל זה התפקיד שלנו. אנחנו הולכים לאן שמוקצים לנו. בדרך כלל, ראשי משלחות דיפלומטיות עובדים בין שנתיים לארבע שנים.
אתה נוסע לבלארוס בדרגת שגריר יוצא מן הכלל והמיופה כוח של הרפובליקה הקירגיזית. אילו משימות נקבעות עבורך?
קובאנצ'בק אומוראליב: קיבלתי ביטחון, ואני צריך לעבוד. בלארוס היא בעלת בריתנו. קירגיזסטן במאי השנה הצטרפה ל- EAEU, בנוסף הוועד המנהל של חבר המדינות נמצא במינסק, וישנן משימות רבות בכיוון זה. השגרירות שלנו תעבוד לא רק עם בלארוס, אלא גם עם המדינות הבלטיות - לטביה, ליטא ואסטוניה. אז בהחלט לא תשתעממו.
איפה הילדים שלך עכשיו?
קובאנצ'בק אומוראליב: ילדיי הם מבוגרים, אפילו נכדים. הבת הגדולה עובדת בארגון בינלאומי באפגניסטן. בוגרת הפקולטה ליחסים בינלאומיים בבישקק ובוגרת באדינבורו, סקוטלנד. פעם עבדתי בקוסובו, עכשיו זו השנה השלישית שלי בקאבול. בנו בן 26, הוא איש עסקים, גר בבישקק עם אשתו ושני ילדיו.
יש לך בת אמיצה!
קובאנצ'בק אומוראליב: כן, יש לה אופי כזה.
איך לא פחדת לתת לה לנסוע לאפגניסטן?
קובאנצ'בק אומוראליב: אני מנסה לתמוך בה. באופן טבעי, אשתי תמיד נגד זה, אבל הבת שלי מבוגרת. היא אפילו התבדחה איכשהו: "אל תתן לו לנסוע לקאבול, אז אני אלך לסודן."
ובאיזו דרך עברת בעצמך?
קובאנצ'בק אומוראליב: אני מהנדס מכונות במקצועי. בתקופה הסובייטית הוא עבד מספר שנים במומחיותו, אחר כך עסק בפעילות כלכלית זרה, נכנס לבית הספר לתארים מתקדמים במוסקבה וסיים את לימודיו בתואר בכלכלה. לא הספקתי להגן על עצמי, כי הלימודים שלי החלו לפני קריסת ברית המועצות, וכשזה נגמר האיחוד נעלם. במילה אחת, הגיעו זמנים קשים והדרישות הפכו שונות, אז נכנסתי לעסקים. בהתחלה עבדתי בבישקק בכיוון הכלכלי הזר, אחר כך הוזמנתי למשרד החוץ, שם פיקחתי על צפון אמריקה, אחר כך עבדתי כסגן מנהל המחלקה הכלכלית במשרד החוץ, שאותו יצרנו ועמיתיי. אחרי שלוש וחצי שנים עבד באמריקה כיועץ לשליח. כשחזרתי, היו משימות אחרות - היה צורך להילחם בשחיתות, ומוניתי לראש המזכירות של המועצה הלאומית לממשל טוב. ואז שוב משרד החוץ, ובשנת 2012 מוניתי לקונסול הכללי של הרפובליקה של קזחסטן באיחוד האמירויות הערביות לנשיא הרפובליקה של קירגיזסטן.
מה הרושם הבולט ביותר שלך מהארץ לאורך השנים?
קובאנצ'בק אומוראליב: המדינה עצמה והרגע בו האמירויות ניצחו ב- EXPO 2020 - במיוחד איך הם עבדו על זה. וכמובן, פעלו למען שמירת זכויותיהם של אזרחים וארגון ביקורו של נשיא קירגיזסטן באיחוד האמירויות.
בחיי היומיום, איך עבדת עם אזרחי קירגיז?
קובאנצ'בק אומוראליב: הדבר החשוב ביותר שהמאמץ שלנו הופנה אליו היה שבני ארצנו מרגישים את ההגנה שלנו, מרגישים שאם משהו יקרה הם לא יינטשו. אני זוכר שהיה נחמד מאוד כשנפתחה כאן המסעדה האמריקאית, אנחנו, הקונסולים הכללי, הוזמנו לפתיחה, והתברר שהאנשים שלנו קיבלו שם עבודה. עליתי ואמרתי למנהל המסעדה שהם תמיד יהיו תחת חסותי, ובאותו הרגע אחד האזרחים שלנו אפילו פרץ בבכי. תמיד ניסיתי לענות במהירות לשאלות מצד אזרחים, אפילו בעמוד הפייסבוק שלי, תמיד שמרתי על קשר עם אנשים. אינדיקטור נוסף היה העובדה שפעם אמר לי ראש מוסדות התיקון בדובאי כי דיפלומטים ומשימות דיפלומטיות פוקדים לעתים קרובות אסירים בארצותיהם, אך לעתים רחוקות מגיעים מנהיגים. פעם ברבעון הלכתי ושוחחתי עם אזרחינו והנהגת המוסד והתוצאה ברורה - נכון לעכשיו באיחוד האמירויות רק שניים מאזרחינו נותרו בבתי כלא. על פי גורמי אכיפת החוק, אינדיקטור זה הוא הנמוך ביותר לא רק מבין מדינות חבר העמים, אלא גם בהשוואה למדינות אחרות.
האם אתה מתגעגע למולדתך? אחרי הכל, כל הזמן אתה צריך לעבור ממדינה למדינה.
קובאנצ'בק אומוראליב: ברור שאני מתגעגע. כשאתה בחו"ל אתה מתחיל להעריך יותר את העם שלך, כמו שהם עושים בשבילך. כשאתה נמצא כל הזמן בקרבת מקום, לפעמים אנחנו לא שמים לב זה לזה. אבל העבודה שלנו היא כזו שאיננו בוחרים לאן להגיע - אנו מוקצים למדינות שונות, ועלינו לעבוד ולייצג כראוי את מולדתנו. דרכך אתה מעריך באופן חלקי את כל המדינה, מכיוון שאתה מייצג אותה ברמה הגבוהה ביותר. אם משהו ישתבש, הם עשויים לחשוב רע על המדינה. זו אחריות גדולה, אז אתה צריך להיות סבלני, להיות משכיל חברותי, אבל הדבר החשוב ביותר הוא תמיד להישאר אנושיים.
