כשנושא זה של המגזין נופל לידיכם, קרוב לוודאי, בערים של רוסיה ומדינות חבר העמים, כבר יתקיימו מצעדי הניצחון והזיקוקים יתפרצו. או אולי עדיין לפנינו, ואתם מאלה שטסו לאיחוד האמירויות בחגים של חודש מאי ומצאו את המגזין שלנו במלון שלו או באחד מאירועי התרבות שאנו תומכים בהם באופן מסורתי, ונשארים עד חגיגת ה -9 במאי. כמה ימים. יהיה זה, אני רוצה לברך אותך מכל הלב, קוראינו היקרים, ביום השנה ה -71 לניצחון הגדול של העם הסובייטי במלחמה הפטריוטית הגדולה, ובהנצל הזדמנות זו, לאחל לך אושר, שגשוג, שמיים שלווים מעל ראשך.
ואני גם רוצה שתדעי שבאיחוד האמירויות הערביות, למרות כל האופי האקזוטי לכאורה של מדינה זו, בני ארצנו נבדלים מעט מפטריוטיות מאלו הגרים ברוסיה, קזחסטן או, למשל, בלארוס. כן, המדינה הזו שונה בהרבה, אבל כאן אנחנו נפגשים, צופים בסרטים רוסיים, קוראים ספרים רוסיים, מלמדים ילדים את השפה הרוסית, אוהבים מטבח רוסי וכמובן חוגגים יחד את כל החגים שלנו! ראש השנה הישן, 23 בפברואר, 8 במרץ, והפטריוטי ביותר מכל החגים הוא יום הניצחון, שנחגג על ידי כולם כמעט: רוסים ובלארוסים, אוזבקים וקזחים, בולגרים וסרבים, קירגיזים ואוקראינים - אנשים בעלי לאומים ודתות שונות לחלוטין.
מסורת ההתכנסות ב- 9 במאי מקורתה באיחוד האמירויות לפני זמן רב מאוד. ואז, לפני כ-10-15 שנים, הרשתות החברתיות טרם פותחו, לא לכולם היו מצלמות דיגיטליות, לא לכל הטלפונים הניידים היו מצלמות, אך למרות זאת איכשהו מצאנו אחת את השנייה, נקראו, תכננו תכניות משותפות. . היו תמונות מאותן שנים בהן התכנסנו ב -9 במאי בקבוצות של חמישים ואפילו מאה איש במקומות שונים מדובאי ועד עג'מן, ותיקינו נזכרו ונכבדו לשירי שנות המלחמה.
שנים רבות חלפו, אך המסורת לא מתה, להפך, כל שנה יותר ויותר אנשים מגיעים לחג, מביאים את חבריהם, לוקחים את ילדיהם איתם. ובכל פעם שאנו שואפים לגרום לאירוע זה לפגוע במיתרי נפשנו הטובים ביותר, נשאר זמן רב בזכרוננו. הוותיקים שלנו עוזבים, כל שנה הם פחות ופחות. וככל שפחות ותיקים חיים, כך קולותיהם נשמעים יותר של מי שמנסים לשכנע אותנו ש- 9 במאי הוא רק יום זיכרון וצער. אך למרבה המזל, אלה שעדיין זוכרים כיצד סבא ואבותינו חגגו את החג הזה בשמחה ובלתי מרוסנת בשמחה הם אלה שבזכותם זכינו, בזכותם שרדנו. כן, היו דקות של צער, כן, היו זיכרונות עצובים, היו "מאה גרם בלי כוסות מצומצמות" למי שלא הגיע, שלא שרד. אל תרים מילים מדויקות יותר - "זו שמחה עם דמעות בעיניו." אבל הזוכים שלנו חגגו את החג כבקשת הנפש. כך נחגוג גם - בעליצות, באופן גורף, עם נצנוץ, ובטח נעביר מסורת כזו לילדינו.
שוב עם חופשה, ותנוחו טוב! אני בטוח שתמצאו הרבה מידע מעניין בעמודי המגזין, והקריאה תהיה קלה ומהנה. הישאר איתנו ונתראה בקרוב!
שלך בכבוד רב, סרגיי טוקרב
