עם מנחה אמירייטים צעיר מג'יד אל אנסארי, שפוצץ את הקולנוע הערבי במותחן הביכורים של ZINZANA ("KLEET"), אמרנו רק שזה יהיה חביב מאוד.
קודם כל, אילו סרטים השפיעו יותר מכל על הטעם הקולנועי שלך?
מג'יד: כמובן, סרטי טרנטינו, עם דמויותיהם המטורפות והדיאלוגים היפים. מסרטים את בז לורמן, שביים את רומיאו ויוליה ומולין רוז ', אלפרד היצ'קוק ומרטין סקורסזה. אני חובב גדול של סרטים אסיאתיים, קודם כל "פארק צ'אנג-וווק" הקוריאני של וונג קאר-וואי מהונג קונג, יפנית וכל הסרטים שבהם אתה יכול לשאוב השראה. אחרי הכל, קולנוע הוא סיפור אינסופי.
כמה זמן אתה מאוהב בקולנוע?
מג'יד: מאז ילדות. בילדותי נהגתי קלטות וידיאו עם מזוודות מכווית ואז צפיתי בסרטים של NBC בזה אחר זה, כך שלא מפתיע שזה הפך למקצועי. בשנת 2008 הצטרפתי לתמונת אומה, אחת יוצרות הסרטים המובילות בעולם הערבי, שם חיפשתי ובחרתי בתסריטים. כך נתקלתי בתסריט של זינזאנה - מצאתי אותו באתר הרשימה השחורה.
מה משך אותך לדמויות בתרחיש הזה?
מג'יד: ראשית, הסיפור עצמו, עלילתו. כמובן שהקונפליקט הפנימי של הדמויות. הרעיון המרכזי, כלומר, התלות של הגיבור - במקרה זה באלכוהול. ודמויות מטורפות - כל מה שאני אוהבת. אהבתי גם את המתח, כי בסרט כל הדמויות מתנגדות זו לזו. הסתקרנתי.
על פי עלילת הסרט, הדמות הראשית בשם טלאל נשמרת בתאו על ידי קצין המשטרה דבן. הראשון, על מנת להציל את משפחתו, נאלץ למלא את כל השטויות של המשגיח המטורף.
הסרט נראה כמו מותחן, אבל אם מסתכלים מקרוב, מדובר בדרמה פסיכולוגית עם אלמנטים של וודוויל. האם אתה מסכים?
מג'יד: כן, אפשר לומר את זה. זה נלחם בשד. והמאבק כאן הוא מילת המפתח. טלאל נאבק בפיתוי, רוצה להשתנות לטובת משפחתו.
אירועים מתרחשים באמירויות?
מג'יד: בתחילה זה היה אמור להיות כך: אחרי הכל, באמירויות בשנות ה -80 היו הרבה שוטרים פלסטינים וכוויתיים. אך כשהתחלנו לצנזר, נרמזנו כי אין להזכיר את האמירויות. לכן האירועים מתקיימים "אי שם בערביה ..."
האם צנזורה של הקולנוע האמירויות היא קפדנית?
מג'יד: המדינה כמובן עוזרת בפיתוח קולנוע אמירות - למשל, הסרט זינזאנה מומן על ידי הממשלה. אבל ישנם מספר נושאים שהחברה השמרנית שלנו עדיין לא מוכנה לדבר בקול רם. אנחנו לא נוגעים בהם. אני לא רואה את הנקודה של "להילחם במערכת" - הרבה יותר נכון להתקדם בצעדים קטנים ולפתוח בזהירות חדשה.
מה התרומה האישית והערבית שלך לקולנוע העולמי?
מג'יד: עשה סרט טוב. ולעזור לשוק לצמוח. סרטים כמו זינזנה מביאים את הדור הצעיר לסרטים. והיום, בזכות רשת Neflix, ניתן לצפות בו בכל מקום בעולם, בעשרים שפות שונות. אני רוצה שצפו בסרטים ערבים פי שלוש, ארבע, חמש פעמים לעתים קרובות יותר מאשר סרטים זרים.
מה דרוש לשם כך?
מג'יד: תסריט טוב. כשאתה נמצא בידך אתה יכול לעשות כל מה שתרצה.
האם לערבים יש סיפורים מיוחדים ונושאים המעניינים את העולם כולו?
מג'יד: כאן באמירויות, איננו יכולים לדבר על מלחמה ודרמה פוליטית - אנו עדיין מחוץ לתהליכים האלה. אבל אנחנו יכולים לעשות קומדיות על חיינו או סרטים היסטוריים על אירועי עבר.
האם יש תווים ספציפיים?
מג'יד: אין הבדל ביננו לבין שאר האנושות. אותם גברים, אותן נשים. יש לנו מאפיינים משלנו, אך מבחינת הקונפליקטים הפנימיים הגלובליים, אנו אוניברסליים.
מי מהקולנוענים הערבים הצטיין היום? האם לדעתך יש עבודות עזר ראויות?
מג'יד: הייתי מבטא את הדרמה "Theeb" Press אבו נובר, הסרט הסעודי "Wadjda" של Naifa Al Mansour, "Omar" ו- "Idol" של הפלסטיני חני אבו אסד. ומהאמירות כמובן "עיר החיים" עלי מוסטפא. נהוג שהרוסים יתעדנו רבים מאותם סרטים שזרים מוצאים אותם מוזרים.
האם יש בעולם הערבי מסורות דומות?
מג'יד: קולנוע הוא תופעה חדשה עבורנו. אנחנו רק מנסים לבנות את הענף הזה. אמנם אין מסורות, אבל אני מקווה שעוד עשרים שנה הן יופיעו.
ראיון נטליה רמר
