ישנם אנשים שאפשר לומר עליהם: "השלום שומר עליהם" או זהה "יש 20 ידיים ו -10 ראשים". הם גובים פוסטים חשובים ומעניינים, מקבלים החלטות על תלותו של העתיד. אנו מזכירים אותם, אויבים של פעם ... עם אחד מאותם אנשים, מר. מוחמד בן ראשיד אל נאסריהיינו מסוגלים לדבר.
מנכ"ל הוד מעלתו שיח 'מוחמד בן ח'ליפה במשרד האישי של זייד אל נהיאן
חבר המועצה המייעצת הלאומית - עוזר סגן מחלקת הכספים אבו דאבי
המנכ"ל אל-עין סוסים, קליעה, מועדון גולף
סגן נשיא, חברת ההשקעות במפרץ המפרץ
חברת דירקטוריון, חברת ביטוח אמירית
חברת דירקטוריון בחברת המשקיעים הלאומית
חברת דירקטוריון חברת אל-וויפק
חברת הנהלה TTA CO (תאילנד)
מר אל נאסרי, רשימת הפוסטים שלך מרשימה. איך אתה מצליח לשלב הכל?
מוחמד אל נאסרי: פשוט מאוד. ההצלחה שלי כמנהיג טמונה בצוות הניהול שלי - אלה הידיים והעיניים שלי. עובדים טובים שאפשר לסמוך עליהם לחלוטין מובילים תמיד להצלחה. בנוסף, בזכות אמצעי תקשורת מודרניים, אני תמיד מעודכן ובכל זמן מכל מקום בעולם אוכל לתת את ההוראות הנחוצות. וכשאני באמירויות, הודות לשירות התשתיות וההובלה המצוין ביום אחד אני יכול להגיע בקלות לכל יעד.
איזה מהפוסטים שלך קרוב במיוחד ללב שלך?
מוחמד אל נאסרי: ללא ספק, תפקידו של מנכ"ל מועדון הספורט, ספורט יריות וגולף אל-עין. בזכות הוד מעלתו שיח 'מוחמד בן ח'ליפה בן זייד אל נהיאן, שהראה לי כבוד גדול, קיבלתי את ההזדמנות בשנת 2007 להתחיל בפעילות זו מאפס.
והיום המועדון שלנו מעסיק יותר מ -300 עובדים. אנו מארחים אליפויות קליעה עולמית, בנוסף לענפי הספורט הנ"ל, הוספנו גם רוגבי. זהו מקום בו מבוגרים וילדים נפגשים כדי להתעמל בספורט האהוב עליהם או סתם לבלות, למשל, בארוחת הערב. אני אוהב להיות בין אנשים, זה משהו לנפש.
אני גם אוהב את עבודתי בממשלה, שהייתי חבר בה מאז 1984, אז המדינה שלנו הייתה עדיין צעירה מאוד, ובאותם הימים הייתי עד להולדת חוקים חדשים. ועכשיו אני חולק את החוויה שלי עם עמיתים ועוזר להם לקבל החלטה כזו או אחרת.
אז נעבור לנושאי ממשלה. האם לאיחוד האמירויות יש היררכיה מסוימת בין אמירות אינדיבידואליות? חלקם חשובים יותר, וחלקם פחות?
מוחמד אל נאסרי: בואו נגיד: לכל אמירות יש תפקיד ספציפי משלה במבנה הכללי של המדינה. אבו דאבי הוא הבירה והאח הגדול. דובאי היא תיירות, סחר חופשי ומימון. שארג'ה - תרבות והיסטוריה, פוג'יירה - טבע, חופים נהדרים. וכן הלאה. כמובן שאבו דאבי, בהיותו האמירות הגדולה והחזקה ביותר מבחינה כלכלית, יוצר תשתית משותפת ותומך ברווחת כולם. אבל הכוח שלנו הוא באחדות, כולנו אחים. כל אמירות משלימה ומעשירה את ארצנו. איחוד האמירויות הערביות הוא הדוגמה היחידה לברית כזו בעולם הערבי.
רבים מתושבי דובאי, ולא רק, שואלים: לאן מובילה פיתוח בלתי-מפסיק זה של העיר? האם יש גבול לפרויקטים של בנייה, פרויקטים חדשים ורעיונות? אולי הגיע הזמן להפסיק?
מוחמד אל נאסרי: אני אענה מעט פילוסופית: אם אתה תמיד הולך לכיוון אחד, למשל, לצפון, כנראה שתגיע לטורקיה. אם תלך מזרחה, תגיע לתאילנד. אם תלכו דרומה לא תגיעו לשום מקום, יש רק את הים ... כך גם האמירויות, במקרה זה דובאי, שבחרה כיוון מסוים בהתפתחותה ועוקב אחריה בהתמדה. בהשוואה למדינות שכנותינו, לא רק קרובות אלא גם רחוקות, דובאי היא כמו חיבוק פתוח. זה קל, פשוט, חופשי, אמין ושלו כאן. סדר, יציבות, תשתית מעולה, שירות יוצא דופן, מערכת חקיקה הרמונית - כל זה מושך משקיעים מכל העולם ומשמח את תושבי העיר. מה עם מיסים? כן, ישנם עמלות נוספות בצורת תרומות, החל משנת 2018 יהיה מע"מ על סוגים מסוימים של סחורות ושירותים. אך עדיין - בהשוואה למדינות אחרות הן נמוכות בהרבה.
אנו גמישים מבחינת החקיקה בהשוואה, למשל, עם מה שמכונה מדינות מפותחות מאוד, שם קשה מאוד לשנות משהו. יש הרבה פרוטקציוניזם ומסורתיות. כמה חוקים ששרדו את עצמם זה מכבר בני יותר ממאה שנה, אך הם עדיין חלים. ואנחנו מתפתחים, אנחנו לא מפסיקים, כפי שקרה עם כמה משכנינו - מדינות יפות, אלא שהפסיקו את מה שהושג לפני כמה עשורים.
וכמה תושבי האזור עוברים לאמירויות, קנו כאן נדל"ן ונשארים לחיות ואומרים: "אתה חופשי, אתה אמין ואני יכול ליהנות מהחיים עד תום!"
כמובן שמשבר יכול לפגוע בכל מדינה, כפי שקרה בשנים 2008-2009, ולא רק באמירויות, אלא בכל העולם. למרות שהתאוששנו מזה הרבה יותר מוקדם, בהשוואה לאחרים.
אני מטייל הרבה ברחבי העולם, כולל המדינות המשגשגות של אירופה, כמו גרמניה, לוקסמבורג, צרפת. ואני רואה שיש הרבה יותר בעיות משלנו. הוצאות גבוהות מאוד לאבטלה, לעולים.
מה עם השירות? מעולם לא ראיתי שירות ברמה כזו כמו באמירויות - מחנויות ומסעדות ועד חברות התעופה שלנו. מדוע מבקרים זרים רבים מעדיפים לטוס עם אמירייט או אתיהאד ולא על טיסותיהם הלאומיות? כולם אוהבים שירות טוב, שנמצא ברמה הגבוהה ביותר במדינה שלנו. אז שליטינו לא סתם נוקטים צעדים כאלה בפיתוח המדינה. זו תוצאה של אסטרטגיה מחושבת בקפידה.
מודרניזציה ופיתוח זה טוב, אבל האם יש לך משהו שחסר לך מהימים ההם?
מוחמד אל נאסרי: בכל תהליך פיתוח, ישנן תופעות לוואי. אני באופן אישי מצטער מאוד שהבניינים הישנים של שנות ה 60-70 נהרסו. זה היה הסיפור שלנו, אמנם קצרצר, אבל סיפור שיש לשמור, למרות ההתקדמות. באל עין, איפה אני גר, המצב שונה במקצת. העיר שלנו נותרה מסורתית מאוד, עם אנשים ילידים, עם מבנים ישנים, וילות, בהן כל המשפחה הגדולה גרה יחד ויוצרת שכונות שלמות. בדובאי או באבו דאבי, הכל שונה לחלוטין. לא קל לפגוש בני משפחה או חברים סתם כך, בלי הסכמה.
חיים עמוסים מאוד ואינטנסיביים, תנועה, חוסר זמן, עסקים. זה המחיר שאנו משלמים על המודרניזציה ועל האטרקטיביות של מדינתנו לאחרים.
למרות זאת, אני רואה 80% מההתפתחות המודרנית של האמירויות כחיוביות. התקדמות הכרחית להישרדות בעולם המודרני. אנו מאמצים את החוויה של מדינות אחרות, קרוב ומרחוק, מבחינת כיצד לשפר את החיים במדינה שלנו, אנו לומדים ומתקדמים.
מה יכולות מדינות אחרות בעולם ללמוד מאיחוד האמירויות הערביות?
מוחמד אל נאסרי: העריכו את הזמן. אני לא מתכוון לדייקנות, אני מתכוון לזמן נרחב. לדוגמה, במדינות רבות, דברים פשוטים כמו רישיון סחר או קניית נכס דורשים הרבה זמן. זה לא כך אצלנו. אנו מעריכים את הזמן שלנו, הזמן הוא כסף. דרוש מכס בג'בל עלי רק 2-3 שעות, ובנמלים אחרים הליך זה יכול לארוך מספר ימים. היכן שניתן להימנע מבזבוז זמן, יש לפשט תהליכים - אנו עושים זאת. מבנה בירוקרטי רזה מאוד חשוב בתקופתנו, זה בדיוק מה שמדינות רבות יכולות ללמוד מאיתנו. יתר על כן, בכל תחום, בין אם מדובר בתחום הבריאות, השכלה, סחר, נדל"ן ואחרים.
ולהפך - מה חסר באיחוד האמירויות בהשוואה למדינות אחרות?
מוחמד אל נאסרי: חסר לנו מוזיאונים ותרבות קלאסית בכלל. בית האופרה של דובאי ומוזיאון הלובר באבו דאבי הם הצעדים החשובים הראשונים בכיוון יפה זה. העיקר לא לעצור ולהמשיך להתפתח.
אתה מטייל המון. האם ביקרת אי פעם במדינות חבר העמים?
מוחמד אל נאסרי: למרבה הצער, עדיין לא. הייתי עסק בעבר בשכונה, באסטוניה, אבל הייתי רוצה לבקר באזרבייג'ן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן, קזחסטן וכמובן ברוסיה.
איך נראה היום הרגיל שלך? האם יש מספיק זמן למשהו אחר מלבד עבודה, כמו תחביב?
מוחמד אל נאסרי: היום שלי מתחיל בשעה 8.30 ומסתיים באחת בבוקר. הרבה זמן באמת הולך לעבודה ולעסקים. אבל, כאמור, יש לי צוות מצוין שאני סומכת עליו ומתמודד בצורה מושלמת עם המשימות. אז יש זמן לתקשורת עם אנשים, ולתחביבים - מכוניות. אני אוהב מכוניות קלאסיות טובות, במיוחד למבורגיני, פרארי ואוסטין מרטין. בסך הכל יש לי בערך 50 כאלה, ואני הולך לפתוח מוזיאון רכב משלי באל עין בעוד כמה שנים. זה יהיה המוזיאון הראשון כזה באיחוד האמירויות.
אני מטייל בהנאה - אני אוהב את אסיה, אירופה, צפון אפריקה ובעיקר תאילנד - דוגמה טובה למדינה טובה. טבע, שירות, ניהול מעולה, קניות, בילויים, מטבח ואנשים נפלאים - ידידותיים, אדיבים ושמחים. ואני אוהב גם את עומאן - זה מזכיר לי את איחוד האמירויות לפני 20 שנה, ויש שם אנשים נפלאים במיוחד.
יש לך חלום שהיית רוצה להגשים?
מוחמד אל נאסרי: אל חמדאללה, אני אדם שמח ומוגשם שהשיג את כל יעדיו. מבחינה עסקית הייתי צריך להתמודד עם בעיות רבות שפתרתי בהצלחה בזכות חיי והפילוסופיה המקצועית שלי. אני לא אוהב הפתעות, אבל אני מוכן להן - יש לי לא רק את תוכנית ב ', אלא גם את C, G, ו- D. אבל, כמובן, החלום הגדול ביותר שלי הוא שהאיחוד האמירויות יהפכו למדינה הטובה בעולם!
רואיין אלנה גרוניץ
