בדובאי זה בכלל לא הכרחי להיות אציל או אפילו להשתייך לשבט "גטו הזהב" שליד מוסקבה כדי להגיע למסיבה של אנשים מפורסמים ברוסיה. מסורת לא כתובה קיימת כאן מזמן: במהלך החגים והחגים, החדרים הטובים ביותר במלונות היוקרתיים ביותר תפוסים על ידי אנשים שפניהם הבזיקו לפחות פעם אחת על מסכי הטלוויזיה. הם מגיעים לכאן עם חברים, משפחות, ילדים על מנת להירגע בשלווה ובנוחות, ולאחרונה - ולקנות נכסים על שפת הים החם מתמיד.
באביב זה חופשתו של אחד האורחים המובילים לא הוגבלה לחוף בנאלי. במלון בורג 'אל ערב, כמו שאומרים, "במקום המגורים", נערכו קונצרטים של מיכאיל שופוטינסקי, שהיו לא יותר מאשר מסיבה בעלת אופי גבוה עבור נופשים בשכונת "כוכבים" אחרים - פופ, עסקים ופוליטיקה. זו הסיבה ששמחנו לא רק להשתתף בתוכנית המופע של אדון השנזון הרוסי, אלא גם ליצור קשרים ידידותיים עם מייסד סוכנות ההופעות המפורסמת בגרמניה מיכאיל פרידמן, כמו גם המלחין והמפיק ויקטור דרוביש והזמר לאדה דאנס.
אולם האירועים במלון בורג 'אל ערבי המפורסם קיבל את פנינו עם כוס שמפניה נוצצת ונאום רוסי. הקהל הייצוגי העסיק את השולחנות לפי הכרטיסים שנרכשו, שמחירם אגב לא היה מרמז על צופי הרחוב. הכינור החליף את הגיטריסט על הבמה, מלצרים זריזים שרקו בין השולחנות, העבירו משקאות, צעירים מטופחים ורבותיי מכובדות עם חבריהם הדקים וארוכי הרגליים בטון מדבר, לוגמים אפרטיפים. הבדרן הודיע על שחרורו של מיכאיל שופוטינסקי.
כל שיר בביצועו הוא מופע קטן בן שלוש דקות בהשתתפות להקת הריקודים הנפלאה "אטמן". הרפרטואר של השאנזונר השליך מייד את המאזינים לפני תריסר שנים, בזמן רועש של כיף חסר דאגות. "סינגרלה", "נרות", "בקבוק יין" - לא חגיגה אחת, אף מסיבה לא הייתה יכולה להסתדר בלי השירים האלה, הם היו הרפרטואר המרכזי של כל קבוצה מוזיקלית במסעדה שכיבדה את עצמה. שירים הוחלפו בזה אחר זה, מלצרים במעילי זנב וכפפות לבנות נעו בשקט בין השולחנות, החליפו את הכלים שלהם, קהל סרק בלע בלע לובסטרים תחת רוטב פטריות לצלילי שאנסון ושיחות לא נעימות. זוגות יצאו אל הבמה באמצע החדר כדי לרקוד למנגינות האהובות עליהם. הכל נראה כל כך מוכר, כל כך חם ובית, שכאשר הוכרז השיר האחרון, הייתה אכזבה קלה: "איך, הכל נגמר?" אבל לא: תחת המקצבים הנשמעים של הלחן הערבי הופיעו יפהפיות עירומות למחצה מאחורי הווילונות וסיבבו בריקוד תבערה.
בנימה עיקרית זו הסתיים הקונצרט החגיגי של יום מאי. אור נדלק באולם האירועים, אורחי המלון הלכו למספרים והצלחנו להיפגש עם האמן ולשאול אותו כמה שאלות.
מיכאיל זכארוביץ ', אנו שמחים לראות אותך שוב בדובאי, ועכשיו גם לשמוע ...
כן, זו הפעם הרביעית שלי כאן. לפני כן הוא הגיע לכאן רק בחופשה. מדינה מעניינת להפליא ומלון מדהים לחלוטין. אני אוהבת להישאר כאן.
עם לוח הסיורים העמוס שלכם, כנראה שלא קל למצוא זמן להירגע?
חודשיים בשנה, ככלל, אני משתדל לא לעבוד, ובממוצע אני מקבל 12-14 הופעות בחודש. מסכים, תוכנית די עשירה. אתה מתעייף לא כל כך מהופעות כמו ממסעות ומחיי היומיום. יתר על כן, לעתים קרובות מסעות ברחבי ערים רוסיות גורמים לקשיים מסוימים.
האם הכל חלק באמירויות?
אין לי תלונות על המארגנים. אם כי, אולי ניתן היה לבנות פרסום בצורה אחרת.
ולדעתי האולם היה מלא ...
זו הדרך שלך. אבל למעשה, באולם היה מספיק מקום כדי להקים שולחנות נוספים ולהזמין אנשים נוספים. ונראה לי שהכרטיסים יקרים.
האם המקום מחייב?
בכל מקרה זה לא משפיע על שכר הטרחה שלי בשום דרך. אחרי הכל, העסק שלי הוא יצירתיות.
יש לך עסק מקביל עם יצירתיות?
יצירתיות זה העסק שלי. יצירת כל יצירה מוזיקלית מוגמרת כרוכה ודורשת מאמץ של כל כך הרבה מומחים, החל מהנדסי סאונד למקדמים - אנשים שיודעים איך "להעלות" שיר לאור.
תפקידי בעניין זה הוא לאסוף אנשים ולהציג באופן מושלם את השיר לציבור. זהו מעגל קסמים שבו אתה כל הזמן צריך להוכיח שאתה הכי טוב. מה שתפקידי הוא לקבל את האנרגיה הקסומה של האולם. אם המאזינים משתפים אותי ברגשותיהם, הם חיבבו אותי.
וזה קורה שאתה אומר: "אולם רע היום"?
לא, אין ציבור רע, יש אמנים רעים. אבל לאמנים יש מצבים קשים. לדוגמא, דמיין קונצרט בו יושבים באולם 65 גברים - גנרלים, קצינים, ואף לא רווקה! וצריך לשיר כשהם שותים, אוכלים ומדברים על שלהם. אולי האנשים האלה כמוך, אבל הם לא קשורים אליך, הם עסוקים בעניינים שלהם. אם באמצע הערב אתה מצליח לגרום לקהל כזה להקשיב ולהגיב, זה אושר.
לאחר אותו קונצרט, המארגן הדביק אותי בבקשה להמשיך את ההופעה בתשלום נוסף השווה למחירו המלא. אז סירבתי, כי האנרגיה שלי, מצב הרוח שלי כבר הייתה מותשת. קשה לגרום לעצמך לשיר עבור אנשים שלא מקשיבים לך. או אולי הם מקשיבים, אבל הם לא נותנים מבט. למרבה המזל, זה קורה לעיתים רחוקות.
האם קורה שאתה מסכים להמשיך בהופעה שלך?
כמובן. הכל תלוי בסכום המוצע. אני עובד בשביל כסף, כמו כל אדם רגיל, ולא מסתיר זאת. כל מה שנעשה על האדמה הזו נעשה למען הכסף. למעט, אולי, אהבה. אם כי מה שיש להפיץ, אהבה נמכרת ונרכשת גם כן.
האם אתה שר על זה?
כן, אני שר על מה שאני רוצה לומר. שאנסון הוא סגנון בו אתה מתרגל לתפקיד הגיבור שלך. וכשאנשים מאמינים לך, אז הצלחת. לכן אני שר רק על מה שמרגש אותי, ואני שמח שהרבה אנשים אוהבים את זה.
תודה, מייקל. אנו מאחלים הצלחה והצלחה תמיד מלווים אתכם!
התראיין אירינה איבנובה, סרגיי טוקארב.
