כל חיינו הם דפוס שטיח, ואחד
מי המציא את זה, המציא הכל
מה יקרה לנו ...
חלק ב ' שטיחים הודים
(מתחיל במספר 9 של "האמירויות הרוסיות")
הם אומרים כי בהודו, אמנות אריגת השטיחים הובאה עימם על ידי הפרסים שברחו מארצם. שושלת מוגול תרמה תרומה מיוחדת לפופולריות של שטיחים בתת היבשת. מאפיין ייחודי של שטיחים הודים הוא שפע הירוק שכמעט אף פעם לא נמצא בשטיחים מזרחיים, אף שהוא נחשב לצבע הקדוש של האיסלאם. תושבי האזורים ההרריים בהודו החלו לארוג שטיחים הרבה לפני שהמוסלמים הגיעו לתת היבשת, ולכן ירוקים, המשמשים לעתים קרובות בשטיחים הודים, הם בעלי משמעות מיוחדת.
השטיחים המפורסמים ביותר בהודו מגיעים מארץ הררית קשמיר, שנלחמת במשך שנים רבות בעקשנות על עצמאותה מהודו וגם מפקיסטן, אך היא רשמית המדינה ההודית. זה היה המוגולים, שעבורם שפע השטיחים בבתים היה חובה, בחרו בבירת קשמיר, העיר סרינגאר, כמעון הקיץ שלהם, ושברו כאן גנים ורודים עם ביתנים משיש עם יופי מדהים. הם לימדו את קשמיריס הגאים לסובב שטיחים בסגנון הפרסי.
גרסה אחרת, מפוארת לא פחות, מספרת כי ההיסטוריה של שטיחי קשמיר החלה עם בנו של המלך סקיאנדר שאה-חאן, שבשוב מהשבי בסמרקנד הביא עמו הביתה אהבה לשטיחים היפים של המזרח. הוא הקים משתלה לגידול תולעי משי ועשה כמיטב יכולתו להשיג את מיטב בעלי המלאכה הפרסים, שהחלו ללמד את קשמיריס את חוכמת הקשר. על שירותיו הוא קיבל את הכינוי "אגבר מקשמיר" ("הקשמיר הגדול").
יהא העניין, השטיחים בקשמיר שוזרים מעולים: הרמוניים, פרחים ונעימים להפליא לעין וללב. לעתים קרובות הם נמכרים תחת השם "srinagara", לכבוד בירת קשמיר הגאה.
לאדוני קשמיר חוש צבע מדהים ומשלבים עשרות גוונים בשטיחים שלהם. בקישוטים נעשה שימוש נרחב בדימויים של בעלי חיים וציפורים, הגורמים לשטיחים "לדבר", מסמלים את חופש הנפש, המחשבות והמילים. השטיחים האלה נקראים "פיגורטיבילעתים קרובות קשמירים שוקעים בתבנית ואת "המלפפונים הטורקיים" המפורסמים, ולעיתים מגיעים לממדים ענקיים.
כל שטיח צלמית מלא במשמעות עמוקה. לדוגמה, ציפור מסמלת נפש אנושית העולה לשמיים; הצבי הרץ הוא חופש אנושי, והטורף הוא כוח, משמעת וסדר. הקומפוזיציה בכללותה מלאה בפילוסופיה - נפש האדם, המחוזקת בכוח הסדר, הכפיפה על חופש פנימי למשמעת, מגיעה בסופו של דבר לידע שמימי.
בקשמיר הם מייצרים שטיחים עם אבנים יקרות למחצה. הם נארגים רק לפי הזמנה, ושטיח כזה שווה הון. לפעמים על שטיח "חצי-יקרי" מניחים אבנים בשווי כולל של כמה אלפי דולרים. כמובן שהם לא הולכים על שטיחים כאלה, אלא מכסים איתם בזהירות שולחנות, מדפים ושידות.
באשר להודו עצמה, ישנם עדיין מקומות שמורים רבים שבהם עובדים יצרני שטיחים.
שטיחים ייחודיים מיוצרים בעיירה מירזאפור: המוטיב שלהם נקרא "עולם בוט"מתאר להבה. שטיחים כאלה נארגים בכתות של מתפללי האש, שעדיין קיימים בהודו.
הסיבה שהופיעה בהודו "אינדו קשן", "אינדו קירמנס", "הודו-איספהאנס"ושטיחים פרוסיים אחרים, דרך השיירה הישנה, דרכה הועברו סחורות מטהראן דרך פרס ופקיסטן להודו. יצרני השטיחים המקומיים השאילו מהפרסים מוטיבים עיצוביים והחלו לייצר שטיחים שלא נראו שונים ממקביליהם הפרסיים, אך נחותים משמעותית באיכותם .
ייצור שטיחים יפהפיים עם דפוסי פרחים עדינים, הידועים בעולם בשם "סרוק אמריקאי", הועלה לזרם בתחילת המאה העשרים. אז האירופאים הקימו בחיפזון מפעלים בהודו כדי" להרוות "את השוק האמריקני, מחד גיסא, וכדי לסייע לפרסים להתמודד עם סיבוב הזמנות. במרכזי הייצור העיקריים - אמריסטאר ואגרה "יש עדיין כמה יצרני שטיחים. אגב, אגרה הייתה בעבר בירת הממלכה הפרסית, אבל אריגת שטיחים כאן אבדה כמעט לאחר נפילת שושלת מוגול."
לרוב מיוצאים שטיחים הודים: בתחילת המאה ה -21 היקף המכירות הסיטונאי של שטיחים בחו"ל עלה על 500 מיליון דולר אמריקאי.
להמשך.
אנסטסיה זורינה
