ראש רע לא נותן מנוחה לרגליים
המכרים, ששמעו לאן אנחנו הולכים, רק משכו בכתפיהם במבוכה: מה גחמה - ללכת 350 ק"מ, ואפילו לאן - לחולות ?! אנשים מגיעים לאמירויות בשביל הים החם, והיינו נמשכים לאקזוטי - הרחק מהציוויליזציה, לבדואים. האתר הרשמי של המלון אישר את הפחדים שלנו: לא רק שנאלצנו לנסוע עמוק לאחד המדבריות הקשים ביותר על פני כדור הארץ - רוב אל חאלי, לאזור הלא מוכר בליבה, המקום הזה נקרא גם "הצד הריק" - הרובע הריק. לא לתת ולא לקחת, אנו נחפש תעתוע במדבר.
מי שקם מוקדם, אלוהים נותן לו
חמושים במפה המודפסת באתר ובנווט אלקטרוני, פגענו בדרך בשעות הבוקר המוקדמות. בתא המטען יש רק מים על הכביש, ציוד צילום ואביזרי רחצה. מה עוד אתה צריך ללון במלון חמישה כוכבים? תחילת השביל, ברור אפילו לנו, שתי בלונדיניות - ללכת לכיוון שדה התעופה של אמירות הבירה אבו דאבי. בעידוד זה לזה בבדיחות, אנו מגיעים למקום בו הגיע הזמן לעבור להתמצאות בשטח. המפה מובילה מהכביש הראשי E 11 לכיוון ליווה, לכביש E 65. כאן מתחילים החידות והמצעדי תחת השם "צאו ממבוך דרכים משוחזרות עוקפות". אני חייב לומר שבמחלפים האלה, שרובם אפילו לא מצוידים בפלטות מדריך, איבדנו המון זמן. הנווט היה גם מבולבל וחזר על עצמו באבל: "הסתובב, בכל מקום אפשרי. הסתובב, בכל מקום אפשרי!" עם זאת, רק צחקנו על החסרונות של הטכנולוגיה המודרנית והתקדמנו בעקשנות לכיוון זה. הערות טקסטואליות המפורטות מתחת למפה עזרו רבות. הם הביאו אותנו לתחנת הדלק, ממנה היא כבר הייתה קרובה בהישג יד למטרה היקרה.
פאטה מורגנה
דיונות חול עם קירות ענק מתנשאים בדרך צרה ולא מוארת. חול כתום זוחל לאורך האספלט, ומאיים להסתיר אותו לחלוטין מפני מטיילים נדירים. הזינוק האחרון, עלינו רק להתגבר על 12 ק"מ! היישר לאורך המסלול, הופיע שער כניסה עם קנקני חרס בגובה אנושי משני הצדדים. אנחנו כאן? לאחר שעברנו בכנפיים נצרות, שוב אנו רואים את הדרך האינסופית המובילה למרחקים. מה זה, זה היה תעתוע?
אנחנו שוב נוסעים דרך שטח ריק. השם מצדיק את עצמו במלואו, סביב לא בניין אחד, לא נשמה חיה אחת. ושוב, לפנינו? "אנו רואים שער אחר, הפעם עם עמודי אבן." למקרה שאנחנו לא מביעים עונג אלים. ואנחנו צודקים, זה שוב היה פיקציה. מאחורי השערים יש ריקנות. אולם התחושה המוקדמת מציעה שהפעם השלישית, כפי שהיא צריכה להיות בכל הסיפורים, תהיה סופית. אכן, השער השלישי מצדיק את תקוותינו, מאחוריהם הוא צומח כעיר של חול - עם מגדלים, מדרגות, מבוך רחוב ותעלות השקיה בנפילה - מלון קסר אל שרב.
תאים ראויים למלכים
זה היה כאילו חיכו במיוחד להופעתנו, הורידו מטען קטן מהרכב והעבירו אותם לאולם הבניין הראשי, שם, כשהם מטפלים בהם במיצים מכל מיני פירות אקזוטיים, הם הוציאו "היתר שהייה" והכירו את תוכנית הטיולים והבילוי. אתר הנופש והספא המדבר Qasr Al Sarab Desert, הנמצא בבעלות רשת המלונות אננטרה, ממוקם על שטחה החולי והיפה של ליבה. יש לו 140 חדרים בעשרה בניינים בודדים פרטיים של בניין המלון הראשי; עשר וילות, שנמצאות בנפרד ממרחק ומכונות "הביתנים המלכותיים", וכן 42 וילות, שלוש שורות הממוקמות בנוף הטבעי של המדבר, עם חדר שינה אחד, שניים או שלושה. כל הדירות מרוהטות בריהוט עץ כהה ונעים, מעוטרות בשטיחים בעבודת יד וחפצי בית מהתקופה האחרונה. כל החדרים מצוידים בכל נוחות, כולל טלוויזיה בלוויין, נגן DVD, אינטרנט מהיר, מיני בר ומתקנים להכנת תה וקפה.
לפני האירועים שבחרנו, עדיין היה מספיק זמן, לכן הלכנו להתיישב בוילה שסופקה לנו ברחוב בשם Al Khail. גווני פנים עמומים, ריהוט מרופד מאסיבי, מראה באורך מלא, עות'מאנים, כריות, שידות נוח, חלונות פנורמיים מרצפה עד התקרה, המשטח החלק של הבריכה הפרטית המהבהב עם סנוור שמש - הכל משולב הרמוניה מזרחית חושנית ומועברת לאושר מוחלט ומנוחה רגועה. . "פירות, שמש ומים הם החברים הכי טובים שלנו!" החלטנו פה אחד וצללנו בשמחה אל הלחות המרעננת. עייפות מהצעד האחרון למרחקים ארוכים, כשיד המריאה. נהלי מים התחלפו בתצלומי צילום של המינים שמסביב שנפתחו ממדשאות הווילה שלנו.
הנה באה הקראוון על גבי חול טובע
השמש נוטה לכיוון האופק, ואיתה הגיע זמן המסע שלנו על "אוניות המדבר". קבוצה בינלאומית של רוכבי גמלים עתידיים ישבה ברכבי שטח ונלקחה למחנה בדואי. "פארק הגמלים", המוקף במתחם ענפי דקל, ממוקם לא רחוק ממתחם המלונות, אך במרחק מספיק כדי שריחות חיות הבר לא יפריעו לריח הרגיש של התושבים העירוניים שהגיעו למנוחה. כאן, בסמוך למחנה, כפר ישן, מוזיאון תחת כיפת השמיים, פרש את אוהליו, שם תוכלו ללמוד באופן אישי על כל פרטי החיים הקשים של תושבי המדבר האמיצים. קרוואן של גמלים בזמן שננוח בענווה בחול החם. משום מה, כל הגמלים המקומיים התגלו כזכרים, אם כי הגמלים, לדבריהם, הם יותר חיבה ומתלוננים.
דרומדריות נמצאות בתוך חבורה, כמו מטפסים, כך שהקרון עובר על השביל ולא מתפזר לכיוונים שונים. האוכפים מיועדים לשני רוכבים, אך הקבוצה מופצת בצורה כזו שרוכב אחד לכל גמל צעיר, לא ממש חזק ופחות מנוסה. הנחיתה מתחילה. אולי זה המראה הכי מצחיק שראינו אי פעם: גמלים, שרועים זה עם זה, עולים מברכיהם. ראשית, הגופייה ממריאה במהירות וגורמת לנוסע להתגלגל בחדות כלפי מטה, ואז רגלי הגמל הקדמיות מיישרות, והרוכב חוזר לשיווי משקל בנחיתה. לא לכל הרוכבים יש תגובה ותיאום של תנועות סינכרוניות עם גמל, מה שגורם לתחייה וצחוק רועשים, הן בקרב תיירים והן בקרב הבדואים. לבסוף, כולם מאוכלסים, והשיירה יוצאת לדרך. דיונות ענקיות כאלה, כמו במקומות האלה, מעולם לא ראינו.
מעניין שגם כאן ראשים חסרי פחד נוהגים ברכב שטח? המדרונות התלולים, שמסתיימים לפתע במשפכי ענק, פרצופי החלקה אינסופיים, מנוקדים במספר רב של עקבות של יצורים חיים בלתי נראים. המדבר מונפש, הוא נושם ומשתנה עם כל נשימה ברוח, ומצייר דפוסים מורכבים בצבעים מצהוב בהיר לחום עמוק. מדידת נדנדה במהלך תנועת "אוניות מדבר" גורמת לרצון לגרור שיר כלשהו של נוודי המדבר. בקשות למילוי כזה, שהופנו לבסיס הקרוואנים שלנו, לא צלחו. לכן אנו מתמודדים בכוחות עצמנו, על העיקרון של "מה שאני רואה, ואז אני שר". והשיירה הולכת על החולות יותר ויותר ...
יהירות היא יהירות, והכל יהירות
מסתבר שלמעבר לחצובה הייתה מטרה משלה. באופק, בשקע, בין גבעות חול גבוהות, בלטו כריות אדומות כנקודת אור. בהתנתקות, שוטטנו לעמק, השארנו את הגמלים לנוח. לכריות רכות היה יתרון אחד גדול - הם לא נדנדו עליהם! המדריך המלווה את הקבוצה חילק מים ומיצים לכולם ואמר שעכשיו תוכלו להכין מצלמות ולחכות שהשמש תיכנס. היא הקפיאה את חייה, רציתי לדבר בגוון תחתון, כדי לא להפריע לחוסר הצליל של המדבר. שתיקה כזו הלוחצת על האוזניים. שום דבר לא מפריע ואפילו ציפור נדירה עפה כל כך לחולות. ברגע כזה של אחדות מוחלטת עם הטבע, אני רוצה לשכוח מכל הדאגות והעניינים המגולחים שלי ולהטבול את עצמנו לגמרי בעולם סביבך. רק גן עדן, מדבר ואתה. ותו לא. במשך כמה רגעים השמש שקעה מאחורי דיונה והותירה את העולם ללא אור.
המטענים בדרך חזרה היו מהירים, היה צורך להגיע לג'יפים עד לחושך מוחלט. קבוצת המטיילים, שחשה קצב חיים שונה לחלוטין על עצמם, הייתה כל כך שקטה והתנערה מכל דבר ארצי עד שהקרוואנים החליטו להעלות את המורל שלנו עם נפלאות רכיבת הגמלים. הם צעקו בקול רם, הריעו לעבר הקראוון, נעמדו עם זרועותיהם מושטות, רגליהם על האוכף וביצעו כל מיני פעלולים אקרובטיים, ושאלו אם יש מישהו שרצה לחזור עליהם במשך 100 דירה מבריכת הפרסים שלהם. איש לא נמצא. אולי קרן הפרסים הייתה שווה להגדיל?
לפתע הגיעה חושך שלם ובלתי חדיר. ורק פנסי המכוניות האירו עלינו בלילה. כשישבתי ברכב ניסיתי לדמיין כיצד תושבי החול הקשים האלה הצליחו לבצע מעברים דרך המדבר, שבועות ארוכים ואפילו חודשים? באותה תקופה, אחרי שעברתי שעה של הליכה, רגלי לא רצו להיות מקבילות. האקורד הסופי של יום יפהפה היה ארוחת ערב במסעדה ערבית, ואילו ארומה נרגילה של נרגילה במרפסת הבריכה השלימה אותו.
להקפיא, למות, יום ראשון
הגוף דורש מנוחה, כמו גם את הנפש. אי אפשר לבקר באתר הנופש המפורסם אננטרה ולא לבקר בספא שלו. קולות מוזיקה מקסימים, ריחות שמנים חריפים, צוות מועיל. מבין ההליכים הרבים המוצעים אני בוחר בעיסוי. חדר נפרד להפיכת חלוק בד בצבע חול (הכל כאן תואם את הנושא שנבחר) וגונג להודיע לבחורה ידידותית בשם האביב מאי שאני מוכן לדבר. בחדר מרווח עם נוף פנורמי של המדבר המלכותי, אני מתיישב על ספסל, ומאי שוטפת את רגלי באמבט נחושת, משרה אותם בשמן חלב ומי ורדים. העיסוי משפר את כל שרירי גופי ומעניק לי השראה למעשי זרועות חדשים. תה קרח עם תוספות פרחוניות, נענע ופלפל ממריץ את הפעלת תהליך החיים. כאן תאפשר לכם להירגע לחלוטין, אולי אפילו להירדם, ואז הם יקומו לתחייה בידיהם המיומנות של המעסות המקצועיות.
מה שנשאר מאחורי הקלעים
את המחצית השנייה של היום בילינו בבריכה גדולה בצורה חופשית שנמצאת למרגלות מתחם המלונות הראשי. אני חייב לומר שכבר היה ערב סוף השבוע, ולכן, עד לשעה זו, האורחים החלו להתאסף באופן פעיל באזור הנופש. קבוצות של חברים, זוגות, חברות עם ילדים - כולם, קודם כל, הלכו להתרענן לבריכה. בדידות ושלום פרחו בצבעים עזים ורועשים של כניסות חדשות. כן, הזמן שלנו נגמר, אבל הם רק התחילו. הם יכלו להשתולל במים, לשוטט ברחובות העיר האבודה הזו במדבר, להשקיף על השקיעה ולפגוש את השחר, לירות בחץ וקשת, לרכוב על גמלים ולהנות ממנות שונות מהמטבח הערבי.
חזרה חזרה חיכתה לנו. וזיכרונות חביבים על איך "אילמנו" את המדבר.
מלון בדמויות ובעובדות
חדרי הדלוקס ממוקמים בקומה העליונה של המלון. מחלונות 42 חדרים, שטח של 45 מ"ר. כל אחד משקיף על המדבר. בכל חדר יש מקלחת, אמבטיה גדולה ומיטות מיטות קינג סייז או שתי מיטות.
חדרי המרפסת הדלוקס הם חדרים מרווחים יותר (50 מ"ר) שנמצאים בבניין המלון הראשי. כל אחד מ -28 החדרים כולל מרפסת משלו ומיטה זוגית (קינג סייז). כל החדרים משקיפים על המדבר. בכל חדר יש מקלחת, חדר אמבטיה גדול.
חדרי מרפסת גן דה-לוקס ממוקמים בקומת הקרקע. כל אחד מ -70 החדרים בגודל של 50 מ"ר, כולל מרפסת משלו וגישה לגינה. כל החדרים מצוידים במקלחת, אמבטיה גדולה, מיטות קינג סייז או שתי מיטות.
בוילות עם 1, 2 ו -3 חדרי שינה יש כניסה פרטית, סלון ופינת אוכל מרווחים, בריכה פרטית, חדר אמבטיה גדול, מרפסת:
וילות חדרי שינה הן וילות עם חדר שינה אחד, כל אחת עם מיטה זוגית (Kingsize), בריכה פרטית ומיני בר. שטח הווילה הוא 106 מ"ר
וילות עם שני חדרי שינה - וילות עם שני חדרי שינה, בהן חדר שינה אחד כולל 2 מיטות יחיד (מיטות יחיד), והשני כולל מיטה זוגית (קינג סייז). שטחה של כל וילה הוא 190 מ"ר. לכל וילה בריכה ומיני בר משלה.
וילות עם שלושה חדרי שינה - וילות עם שלושה חדרי שינה, כל שטח - 210 מ"ר שני חדרי שינה כוללים מיטות קינג סייז, בעוד שבשלישי שתי מיטות תאומות, כמו גם בריכה ומיני בר מפוארים.
סוויטות דיפלומטיות עם חדר שינה אחד הן סוויטה דיפלומטית מרווחת עם חדר שינה אחד, אשר אידיאלית למשפחות שכן חדר זה מתקשר עם חדרי טווין דלוקס. סוויטות שטח 130 מ"ר.
